חדשות

חוברת 4000 שנה ועוד 40: סיפורה של עיר האבות

לעיר האבות חברון מקום ייחודי ומרכזי בתולדות עם ישראל: בה טמונים האבות והאמהות, שרשי העם היהודי, ובה החל הקשר בין העם וארץ ישראל, קשר חי ונצחי שנמשך אלפי שנים.

1.6.22, 11:28
חברון היא הבירה הטבעית של חבל יהודה, ליבה ההיסטורי של ארץ ישראל. היא שוכנת בדרום הרי יהודה, סמוך לקו פרשת המים של רכס הר חברון, בקרבת המפגש בין ההר והמדבר. חברון היא העיר הגבוהה ביותר בארץ ישראל: גובהה - כ־1000 מ׳ מעל פני הים - מעניק לה אקלים נוח, קריר ויבש בקיץ וקר ולעתים מושלג בחורף. העיר טובלת בכרמי גפנים וזיתים ובנוף הררי אופייני. דרכים עתיקות וחדשות קושרות אותה להרי ירושלים, לשפלה, לנגב ולמדבר יהודה, ובהן הובלה אל שווקיה תוצרת מגוונת מחבלי ההר הפוריים ומאזורי המרעה בספר המדבר. למרגלות העיר היתה בימי קדם צומת דרכים חשובה: לכוון צפון יצאה ׳דרך ההר׳ לירושלים, שכם וצפונה, לדרום מערב הובילה דרך לבאר שבע ולמצרים, ולדרום מזרח - לבקעת ערד, לאדום, ים סוף ועד תימן הרחוקה. נחלת יהודה הפוריה, על גפניה הדשנות, מתוארת בפסוקים ציוריים בסוף ספר בראשית: ״אסרי לגפן עירה, ולשרקה בני אתנו; כבס ביין לבשו, ובדם־ענבים סותה. חכלילי עינים מןין, ולבן שנים מחלב״ (מ״ם י״א־י״ב). גם כיום, אחרי אלפי שנים, נופי הר חברון שופעים גפנים, וענבי חברון - ענבי מאכל, ובשנים האחרונות גם ענבי יין - ידועים בטיבם.
משמעות השם"חברון" היא חיבור ואיחוד. מבחינה גיאוגרפית - חברון היוותה נקודת חיבור ושוק מרכזי בין גב ההר - אזור גידול הגפנים, והאזורים הסמוכים: ממזרח - ספר 
המדבר והנגב, אזור גידול הצאן והרגן, וממערב - השפלה, על כרמי הזיתים שבה. בתקופות הקדומות ציין השם ׳חברון' את מקום המפגש המרכזי של הר־יהודה כולו. יש המעניקים לשם זה משמעות סמלית, של חיבור העם היהודי לאבותיו ולשרשיו העמוקים המצויים בה, ויש המעדיפים את ההסבר הקבלי של חיבור העולמות - עולם החומר ועולם הרוח - אשר לפי המסורת מתקיים במערת המכפלה.
שמה הקדום של העיר הוא ״קרית ארבע", כנאמר במקרא "ושם חברון לפנים קך_ית אן־בע(יהושע י״דס״ו). יתכן שמקור השם הוא גיאוגרפי - חיבור ואיחוד ארבעה רובעים, אך יש הסוברים ש״ארבע״ הוא שם האדם ששלט בעיר, יש המציינים את ארבעת הענקים ששלטו בעיר בזמנים קדומים, ויש המדגישים את ארבעת הזוגות שנטמנו בה: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב ולאה.
חברון היא אחת הערים העתיקות בארץ, ואחת משתי הערים הקדומות בהר המרכזי(השניה היא העיר תרצה הסמוכה לשכם). היא מיושבת ברציפות זה כ־5000 שנה. העיר והאזור שסביבה - הר יהודה - מהווים ערש להתרחשויות חשובות ביותר בהיסטוריה של העם היהודי וארץ ישראל והמרחב בו התגבשה זהותו הלאומית.
לפני כ־3800 שנה החל מסעו של העברי הראשון, אבי האומה אברהם אבינו, בארץ ישראל. לאחר שהצטווה ע״י ה׳ ״קום התהלך בארץ לאךכה ולרחבה, כי לך אתננה" (בראשית י״ג, י״ז) ־ הוא בחר את חברון, בירת האזור, כמקום התיישבותו הראשון: ״דאהל אברם, ויבא וישב באלני מקרא אשר בחברון, ויבן־שם מזבח לה'״(בראשית י״ג, י״ז־י״ח). בחברון הקים אברהם מזבח והפיץ אמונה בהי. מכאן יצא למרדף אחר המלכים ששבו את לוט בן אחיו, ושחררו משביו. בשובו, התקיימה 'ברית בין הבתרים', בה הבטיח ה׳ לאברהם "לזךעך נתתי את הארץ הזאת״(בראשית ט״ו, י״ח). מסורת קדומה מזהה את מקום הברית עם אלוני ממרא, אתר בצפונה של חברון.
לאחר עשרות שנות מגורים ונדודים, קנה אברהם בחברון הנחלה הראשונה בארץ ישראל: היתה זו חלקת השדה ובה מערת המכפלה, אותה קנה כאחוזת קבר לאשתו שרה ולמשפחתו אחריו. מערה זו היתה ל׳חלקת גדולי האומה׳: בה טמונים ראשוני ומייסדי עם ישראל, האבות והאמהות אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. הם הקימו את ביתם בחברון, וכאן הניחו את יסודותיו של העם היהודי והעניקו לו את זהותו ואמונתו המיוחדת. כך נקבע מעמדה של העיר חברון לדורות בתודעת עם ישראל כ״עיר האבות".
 
 
 
 
 
אין תגובות