היסטוריה

פרופסר בן ציון טבגר

31.1.22, 19:46
בן ציון טבגר נולד בברית המועצות בשנת 1930. הוא למד באוניברסיטאות במוסקבה, גורקי ולנינגרד, ולמרות נסיונות על רקע אנטישמי למנוע ממנו קידום במסלול האקדמי הוא זכה בתואר פרופסור לפיסיקה ומחקריו זכו להערכה עולמית. הוא כיהן כחוקר במכון לפיסיקה בנובוסיבירסק, ובמקביל עסק בפעילות ציונית ופעל למען זכות עליית יהודים לישראל. לאחר מאבק ממושך, בשנת 1972 הוא קיבל רישיון עליה לארץ והוזמן ע"י פרופ' יובל נאמן ללמד באוניברסיטת תל אביב. בשנת תשל"ד (1974) עבר לגור בקריית ארבע כדי להשתתף באופן פעיל בתנועת ההתיישבות. בקרית ארבע החל להשתתף בסיורי השבת של המדריך חיים מגני, שחיבר בין תושבי הקריה ובין האתרים היהודים החרבים והנטושים בעיר חברון. מידי פעם בסיורים היה חיים מגני מגיע לתל חורבות ואשפה שבמרכזו דיר עיזים וכבשים, ומספר שבמקום הזה היה פעם בית כנסת המפואר ע"ש אברהם אבינו, שנבנה ב – 1540, ונחרב וחולל ע"י הפורעים הערבים. פרופ' טבגר היה בטוח שהבעיה היא בהבנת העברית שלו: בהמות מהלכות ומטילות את גלליהן במקום שהיה בית כנסת במשך 400 שנה, וממשלת ישראל אינה עושה דבר? אך למרבה הצער התברר שאכן המציאות היא מחפירה ומחרידה, ובית הכנסת העתיק חרב ומושפל. פרופ' טבגר החליט לנטוש את מקצוע הפיסיקה, ולהקדיש את חייו לגאולת עיר האבות. בזמן ששמר על בית העלמין העתיק, הוא גילה חלקי מצבות עם כתובות בעברית – שרידי מצבות חללי פרעות תרפ"ט. הוא יזם את שיקום בית העלמין ושחזור המצבות העתיקות. כן נאבק למען זכויות תפילת יהודים במערת המכפלה, והתמסר לגאולת בית הכנסת אברהם אבינו. לאחר שפנה לגורמים שונים ולא נענה, הוא קנה כלי עבודה, והחל לחפור בתוך האשפה במטרה מוצהרת לנקות את בית הכנסת. לעבודה הצטרפו צעירים מקרית ארבע וישיבת ניר, בתוכם גם נעם ארנון, שמואל מושניק ואליעזר ברויאר. לאחר זמן לא רב גם המשטרה הגיעה למקום. כדי לעצור את החופרים המתנדבים בעוון הסגת גבול. הטענה היתה שהשטח אמנם היה בבעלות הממשל הצבאי, אבל הוא הושכר לבעל הדיר הערבי. פרופ' טבגר וחבריו נעצרו ושוחרו בערבות. הם חזרו לגאול את בית הכנסת שוב ושוב, ובכל פעם נעצרו, שוחררו וחזרו למקום. "נדפוק את הראש בקיר ובסוף הוא יישבר", אמר בן ציון טבגר באחד המעצרים. ואכן, לאחר מאבק ממושך, ראש הממשלה יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס התירו לפנות את ההריסות, החורבות, האשפה והגללים ולנקות את המקום. העבודה בוצעה ע"י צוותי מתנדבים בריכוז נעם ארנון. לאחר מאמצים רבים, בראש השנה תשל"ז -1976, התקיימה באתר בית הכנסת המנוקה התפילה הראשונה. ואולם מייד בשבת שלאחר מכן קיבלו החיילים הוראה לסלק את המתפללים. במשך ארבע שנים המשיכו יהודים להגיע למקום, אך פונו ונעצרו לקול צהלת התושבים הערבים. רק לאחר רצח ששה בחורי הישיבה בשערי בית הדסה ב 1980 קיבלה הממשלה החלטה להתיר ליהודים לשוב לחברון, והותר לשחזר ולשקם את בית הכנסת. התרומה לבניה גויסה ע"י הרב לוינגר, האדריכל דן טנאי היה אדריכל השחזור והקבלן חיים זילבר בנה מחדש את בית הכנסת. בשנת תשמ"ה (1985) בחנוכת בית הכנסת המשוקם הוחזרו ספרי התורה העתיקים, שניצלו בפרעות ונשמרו בירושלים, חזרה לחברון. פרופסור בן ציון טבגר נשא בהתרגשות את ספר התורה להיכל בית הכנסת שאותו זכה לגאול.