חצרות היהודים בעיר האבות: ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון

חיבור זה נועד להעמיק את ההכרות עם החלק המערבי של העיר הישנה (הקסבה ) של חברון והתפשטות מגורי היהודים בתחומיה במחצית השנייה של המאה ה19. בתהליכים אלה נטלו חלק מספר דמויות מפתח מרתקות שאת סיפורם שילבתי בתולדות האזור. ספר זה התפתח במהלך ההתחקות אחר סיפורם של ביתם יהודיים ברחוב השוק בחברון ודמותם של יושביהם.

כרקע לתהליכים אלו ניתחתי את אופי התכנון והבניה בעיר הישנה. ראשיתה של חברון הייתה במרומי התל הקדום מדרום –מערב לעיר הישנה של היום. העיר התחתונה נוסדה סמוך למתחם 'מערת-המכפלה' בתקופה המוסלמית הקדומה. עיקר התרקמותה של העיר התחתית ושכונותיה היו במהלך תקופת שלטון הממלוכי ובראשית התקופה העותומאנית.

המרקם העירוני של העיר המזרחית בתקופות אלה מתפתח לא על פי חלוקה אורבאנית המוכרת לנו במערב אלא בהתאם לזיקות אחרות. התבנית על פיה התארגנה התוכנית העירונית נגזרה מזהויות חברתיות ומשיוכים משפחתיים כאשר לכל קבוצה ומשפחה מורחבת יש מרחב מוגן המופרד סמטה פנימית המובילה לחצר. חצר זו והמבנים שסביבה מהווים שכונה בפני עצמה השייכת למשפחה המורחבת, גם בחלוקת החצר מדרג המוביל אל ביתה המצומצם של היחידה המשפחתית הגרעינית.

בתקופה הממלוכית הסתגרו היהודים ברובע משלהם, אם מרצונה או בשל כפיה חיצונית. אזור זה נודע בכינוי: 'חצר-היהודים'' ובו התבססה הקהילה הנמנית על יוצאי ספרד. לפני כמאתיים שנה נוספה לעדת היהודים הספרדים בחברון קבוצה של יהודים אשכנזיים הנמנים על חסידי חב"ד מרוסיה.

בניגוד לירושלים בה החלו לצוץ במחצית השנייה של המאה ה19 השכונות המודרניות הראשונות, בחברון, התנאים היו שונים. העדר חומה שתחמה את העיר אפשר גמישות בהתפתחות האורבאנית, מחד, מאידך, להוציא חריגים ספורים עד תקופת המנדט הבריטי לא נעשו ניסיונות של התארגנות להתיישבות קבוצתית בדומה למוכר לנו מירושלים. כיוון שכך הוגבלה יציאתם של היהודים אל חצרות משותפות בתחומי העיר המסורתית (הקסבה). היהודים התגוררו סביב חצרות משותפות בהם התפתחו חיי קהילה אך לא הייתה זו שכונה מוגדרת. רק עם הקמת בית החולים חסד-לאברהם בראשית המאה העשרים החל מתגבש סביבו מרכז מקובץ אך גם כאן לא מתוכנן.

אחד מהראשונים שיצא ובנה את ביתו מחוץ לתחומיו המוגבלים של הרובע היהודי היה הרב לוי יצחק סלונים, מראשי העדה החב"דית. את ביתו הוא הקים סמוך ל'בריכת-הקזזין' שבגבולה המערבי של העיר, במקום בו הייתה קדם לכן מרוכזת תעשיית הזכוכית של העיר.

אחד הראשונים שהתגורר באזור זה היה יצחק ליפקין (פעלז) שעלה לארץ עם בשנת 1847, ולאחר שהתחתן עם בתו של שמעון שמרלינג, מיסד קהילת חסידי חב"ד בחברון הפך סוחר. תחילה נדד על גבי חמור בין כפרי הסביבה והתקדם במהירות, עד שהפך איש עסקים נכבד אשר הספיק להקים בתים ושכונות ביפו וירושלים.

הדמות שסביבו התלכדה קהילה של ממש, מחוץ לתחומי הרובע היהודי, היה הרב שמעון היוזמן אשר אביו אלכסנדר זישה ודודו אריה ליב היו מראשוני המתיישבים במקום בשתי ביתם שכנים. עם פטירת דודו, הוא צירף את שני הבתים למכלול אחד גדול, שנודע כ: 'בית-הויזמן'. בקומה העליונה של בית זה נבנה בית-כנסת לתפילה ולימוד ותחתיו אגף רחב ידיים שיכן את האורחים שהגיעו בהמוניהם.

הניסיונות לייסד קהילה האשכנזית הנפרדת בחברון, מעבר לעדת חסידי חב"ד הוותיקה נתקלה במתנגדות נחרצת. רק לאחר דיון ממושך בבית דין מיוחד בירושלים סוכם על הנהגה קהילתית משותפת לשני העדות.

בין שאר יוזמותיו, העביר שמעון הויזמן טחנת-קמח מירושלים לחברון. איתה עברה לעיר משפחת הטוחן ליואי. ספרי הזיכרון שהוציא אברהם, בנו של הטוחן, אשר גדל במקום הינם מקור רב ערך להכרת המקום ותושביו.

בין השנים 1875-1871 השתנה אופיו של האזור כולו, כאשר סוחר יהודי עמיד מתורכיה, חיים ישראל רומנו, קנה חלקת אדמה רחבת ידיים בחלקה הדרום מערבי של השכונה ובנה בו מבנה גדול שנודע כ'בית-רומאנו' וסביבו חצר הגדולה.

בין הגורמים החשובים להתרחבות הישוב היהודי בחברון היו למרבה האירוניה מחלוקות ומאבקים פנמיים. סכסוך חריף וממושך שפילג את הקהילה הספרדית בחברון סביב שאלת מנהיגותו של הרב אליהו מני הביא להדחת הרב מתפקודו. תחתיו מונה הרב חיים יוסף פרנקו- החרי"ף. הרב החדש לא יכול להתגורר סמוך ליריבו והתגורר התחום השוק.

'בית המנורות' מצוי מעברה השני של הכיכר. בית זה שתפרסם בשל משקוף אשר תואר כאילו מגולפים עליו מנורות: שתיים ניצבות ואחת הפוכה במרכז. הבדיקה העלתה כי מדובר בשימוש משני של חלקיהם של לפחות שני שברים של משקוף העשויים מאבנים שונות בהרכבן ובמסגרתם ששולבו יחד. רק על החלק השמאלי גולפה מנורה מובהקת, יתר שני העיטורים אפשר שהם צמחים. אפשר שמקורם של חלקי משקוף אלה הוא בבית-כנסת קדום שהיה בתל חברון או בסביבות.

אחד מהבולטים בדמויות שיצאו מהאזור הוא אלתר ריבלין. הוא עלה ארצה בשנת 1862 עם אביו. כעבור שנתיים עבר לחברון ונשא את ביתו של חברון ונשא את בתו של הגביר החברוני דוד צבי ריבלין מראשי קהילת חב"ד, שנודע כאחד מגדולי הסוחרים בארץ ואימץ את שם משפחת אשתו.בהדרגה הפך אלתר עצמו סוחר ואיש עסקים שהשקיע מאמץ רב לקידום הקהילה היהודית כולה. רבלין היה נציג היהודים במועצת העירייה. בירושלים היה חבר וועד 'כנסת-ישראל'. בשנת 1892, הוא הקים עם חבריו את אגודת 'בני-ישראל'- גוף שהתמסר למאבק במיסיון הנוצרי בירושלים ובחברון.

תפקיד חשוב היה לאזור זה כאשר התעורר הפולמוס על החינוך הכללי בעיר ובמרכזו שאלת ביה"ס של כי"ח. בית רבלין עבר לרשותו של אברהם (אלברט) ענטבי מנהל כי"ח בארץ. (כל ישראל חברים – (Alliance Israelite Universelleאשר ביקש להקים בית ספר מקצועי בעיר. דבר זה משתלב במאבק החריף על דמותה של מערכת החינוך בעיר. רבים מרבני ומנהיגי הקהילה בעיקר האשכנזים שבהם, התנגדו נמרצות לכל שינוי במערכת החינוך ושילוב של לימודים כלליים והכשרה המקצועית בתוך מקצועות הקודש המקובלים. הקיפאון של מערכות החינוך עד תחילת המאה העשרים הביא להגירה שלילית של יהודי חברון ולצמצום דרמטי בגודל האוכלוסייה היהודית כולה. משיא של כאלף וחמש מאות יהודים בראשית שנות התשעים של המאה הי"ט ירד עתה המספר למחצית. הנמרצים שבקרב בני הקהילות חפשו כר פעולה ליוזמותיהם במקומות אחרים והעלייה שהתעצמה באותם שנים פשוט פסחה על עיר-האבות.

בהשתדלותו של אלתר ריבלין החל לפעול בעיר ב1907 סניף של 'בנק אפ"ק'. אך מהר דעכה התקווה שעוררה יוזמה זו. הבנק שירת בעיקר לקוחות ערבים וכעבור שלוש שנים נסגר. גם יוזמות כלכליות וחברתיות לא צלחו.

יתר על כן, בדומה למה שהתחולל בכל הארץ נפגע במהלך מחמת העולם הראשונה קשה היהודי-הישן בחברון. בייחוד סבלה העדה האשכנזית שרובה חסידי חב"ד נתיני רוסיה. רוסיה הייתה למדינת אויב ונכסי חב"ד הוחרמו בידי השלטונות התורכיים. כך הפך 'בית-רומנו' הגדול ל'מחכמה'- בניין שלטון שבו גם בימי המנדט בבריטי היו: בית משפט ותחנת משטרה.

לאחר המלחמה שב אלתר ריבלין אל העיר וניסה לעור אתה לחיים מחינה כלכלית וחברתית, אך נחל אכזבה. הירידה של הישוב היהודי בעיר פגע קשה באור זה. במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים דעכה השכונה ויושביה עזבוה. את סופה של שכונה החישה רעידת אדמה קשה בקיץ 1927 ופגעה קשה בבתי העיר הישנה חלקים נרחבים הפכו בלתי ראויים למגורים.

לכאן הובלו היהודים פליטי הטבח הנורא בצעו בהם ערביי העיר בשנת 1929. מכן יצאה הלווית הנרצחים אל קבר האחים הקיים עד היום בבית העלמין הישן של היהודי העיר. מכאן יצאו באותו שבוע ילידי חברון לגלות מעירם.

בשנת 1967 שוחררה חברון בידי צה"ל. בהדרגה שבו יוצאי חברון לשוטט בסמטאות עירם. הם גילו שהרובע היהודי חרב עד היסוד וכדי להסתיר את חורבותיו נבנה עליו שוק. גם החלק מבית הויזמן בו היה בית-הכנסת נהרס וגם עליו נבנה מבנה חדש של חנויות.

בשנת 1980 נרצח בפתח בית-הויזמאן הבחור יהושע סלומה, אירוע קשה שבעקבותיו החליטה ממשלת-ישראל לחדש באופן רשמי את הישוב היהודי בתוך חברון. כמה שבועות לאחר מכן נהרגו שישה בחורים נוספים בהתקפת טרור בפתח 'בית-הדסה' הסמוך, והישוב בחברון זכה להיות עובדה רשמית ומוכרת.

בשנת 1982 שבוּ היהודים להתגורר ב'בית-רומנו'. לתוך הבית הגדול עברה ישיבת 'שבי-חברון'. במהלך השנים התרחב הישיבה והפכה מוסד גדול בעל מגמות חינוכיות ייחודיות, בו לומדים מאות תלמידים. הבניין הישן עבר שנויים מפליגים: הוא הורחב, הוגבה והפך ציון נוף בולט במרחב העיר חברון. האזור שמדרום לו הפך מחנה צבאי שבשוליו מתגוררים בקרוונים כמה משפחות. למרבה הצער לא זכה האזור הצפוני להשתקם ונותר בשיממונו. מבעד לחלונות המרשימים הסמוכים לארון הקודש בישיבת 'שבי-חברון' נשקפים קירותיו של ה'קליוז-הקרליני' החרב של משפחת הויזמן, הבולטים בצבעם הכחול, להזכירנו כי עוד רבה הדרך.