ילקוט קרית ארבע

 

אשר לקטתי בעוניי, ממאמרי רז"ל בזוהר ומדרשים ופרקי דר"א ואגדת בראשית וילקוטים ועוד ספרי קודש ראשונים כמלאכים מפליאים ומפליגים בשבח קדושת המקום קרית ארבע היא חברון תל"ו ובשבח מעלת היושבים שמה במקום הקודש להאיר ולהלהיב לבב אנשי קודש אחב"י המצוינים במדת החמלה לשום עיניהם ולבם לחזק הישוב כמבואר בפנים.

מאת העני המלקט באמרים

יצא לאור בהשתדלות הרבנים גבאי ומנהלי ישיבת

"חסדי אבות" פעיה"ק חברון תובב"א

שנת תער"ב לפ"ק

 

 

 

מאמר א' מספר עץ הדעת טוב מרבינו הקדוש מוהר"ח ויטאל בו יבואר גודל קדושת המקום אשר לעומתה גדלה כח הסט"א ולזה צוה מרע"ה שיעלו המרגלים להשתטח על קברי אבותינו. אשר בזכותם יזכו לראות את הארץ. עיי"ש באורך.

 

מאמר ב' בראשית רבה פרשה נ"ח סדר חיי. ותמת שרה בקרית ארבע וביאר עליו נזר הקודש, ונדפס בטעות ערי הקודש.

 

מאמר ג' עוד ביאור על הנז' מספר הנכבד לב אהרן על נביאים.

 

מאמר ד' בראשית רבה שם. ויקם שדה עפרון קימה היתה לו. וביאור מספר נזר הקודש.

 

מאמר ה' זהר הקדוש בראשית דל"ח שפתח ג"כ סמוך למערת המכפלה.

 

מאמר ו' זה"ק שם דנ"ז ענין קבורת אדה"ר שם.

 

מאמר ז' זה"ק שם דקכ"ז ע"א ענין קבורת שרה ואיך ידע אברהם קדושת המקום ע"י בן הבקר אשר ברח לשם ומאז חמד אברהם ישיבת חברון ולהקבר במקום ההוא.

 

מאמר ח' זה"ק ויחי דרכ"ה דאם ח"ו עת צרה ליעקב מתעוררין האבות לבקש רחמים על בניהם.

 

מאמר ט' שם דרמ"ח ענין קבורת יעקב אבינו ע"ה ולמה לא נקבר דוד המלך ע"ה שמה.

 

מאמר י' שם דר"נ כי נשמות הצדיקים עוברים דרך מערת המכפלה. כדי שישמחו האבות במעשיהם הטובים.

 

מאמר י"א זה"ק שמות ד"ל טעם למה לא מלך דוד המלך ע"ה תיכף בירושלים וגם טעם למה נתן חברון לכלב.

 

מאמר י"ב שם דל"ט דיצחק אבינו ע"ה תיקן תפלת המנחה בשדה מערת המכפלה.

 

מאמר י"ג זהר הקדוש חלק ג' דקנ"ח איך כלב סיכן בנפשו ובא למקום סכנה להשתטח על קברי אבות עיי"ש.

 

מאמר י"ד שם בענין הנ"ל ולא יכול לעשות זאת כ"א כלב ע"ש.

 

מאמר ט"ו תקונים תקונא תליסר שכל האותות יהיו בא"י בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים.

 

מאמר ט"ז זהר חדש פ' נח דפתח ג"ע במערת המכפלה.

 

מאמר טו"ב זהר חדש מאין ידע אדה"ר, קדושת המקום, וגם אברהם מאין ידע.

 

מאמר ח"י פרקי דר"א פרק עשרים ענין קבורת אדה"ר וחוה. עי"ש.

 

מאמר י"ט שם פרק ששה ושלשים ענין ארוך עם בן הבקר של אברהם אבינו ע"ה עיי"ש.

 

מאמר כ' ילקוט שמעוני וירא ענין הנ"ל בשינוי מעט.

 

מאמר כ"א אגדת בראשית אשת חיל נדרש על שרה אמנו ע"ה.

 

מאמר כ"ב המאמר ההוא בסגנון אחר במדרש תנחומא.

 

מאמר כ"ג ילקוט שמעוני עוד בסגנון אחר.

 

מאמר כ"ד חסד לאברהם, מעשה של בן הבקר באורך.

 

מאמר כ"ה חסד לאברהם. דשם הוא פתח ג"ע וביאור הדברים.

 

מאמר כ"ו ריקאנטי פרשת בראשית דמערת המכפלה הוא פתח ג"ע.

 

מאמר כ"ז ריקאנטי פ' חיי ענין הנ"ל.

 

מאמר כ"ח ציוני פ' חיי. סוד מערת המכפלה איך נקבר אדה"ר שם עיי"ש באורך.

 

מאמר כ"ט מעבר יבק מאמר אמרי נועם פרק כ"ז גדול מעלת שרה שזכתה להקבר שם והוא אחד מג' מקומות המעולים שבא"י.

 

מאמר ל' ספר התמונה שמרע"ה ספון גם הוא אצל האבות הוא וצפורה אשתו.

 

מאמר ל"א פענח רזא חשבון שכ"א מישראל יש לו חלק בשדה המכפלה שקנה אברהם אבינו ע"ה. עיי"ש.

 

מאמר ל"ב מגלה עמוקות ענין נפלא שהוא מקום שכל תפילות ישראל עוברים דרך שם.

 

מאמר ל"ג יונת אלם הביא גם הוא שכל תפלות ותהלות ישראל עוברים דרך שם.

 

מאמר ל"ד רבינו בחיי שלא לחנם חמדו אבות העולם להקבר שם אך למען גודל קדושתה ומעלת הנקברים שמה.

 

מאמר ל"ה רבינו בחיי מעלת קדושת המקום.

 

מאמר ל"ו של"ה הקדוש מבאר כי שני מקומות בחר המקום ב"ה הר המוריה לבריאת האדם ומערת המכפלה לקבורתו להגיע לתכלית שלימותו.

 

מאמר ל"ז טוב הארץ גודל מעלת הדרים בחברון עיה"ק ת"ו.

 

מאמר ל"ח חסד לאברהם עין הארץ נהר י"ג ככל המבואר במאמר הקודם.

 

מאמר ל"ט מהגאון הקדוש מו"ה נתן שפירא בענין צדקת אה"ק עיי"ש פלאות.

 

מאמר מ' שער החצר דברים נפלאים במעלת עיה"ק חברון ת"ו.

 

מאמר מ"א סדר שכיבת האבות במערת המכפלה דברי זוה"ק שלח והמפרשים, ודברי הירושלמי שם באורך.

 

מאמר מ"ב גודל מעלת קניית נחלה באה"ר ובפרטו בחברון ת"ו.

 

כמה ככרין דגרדי למרי דיכי, הוא הרה"ג החסיד מופלא בתורה ויראה, מ' מרדכי חיים גליקזאהן, תושב עיה"ק חברון תובב"א. ששם אל לבו לאסוף כל פניני קודש אמרות חז"ל המדברים בשבח עיר קברות אבותינו הקדושים עה"ש. כדרך שעשה בדור שלפנינו, הגאון הצדיק ראש המערבים מ' דוד בן שמעון ז"ל, בספרו שער החצר. המדבר בשבח עיר קדשנו ירושלים תובב"א. וכן עשה הרב המחבר ספרו הנחמד הזה, ילקוט קרית ארבע, למען יכירו ו8ידעו כל נדיבי עם אלקי אברהם בכל מקומות מושבותיהם. לשום לב לחזק הישוב שבחברון עה"ק תובב"א וכל מוסדותיה הקדושים, בכל אשר יהא לאל ידם, כיד ה' הטובה עליהם איש אשר כברכתו, וזכות אבותינו הקדושים אבהן דעלמא, יעמוד לו שיהא לאל ידו, לגמור לטובה. המקום יהא בעזרו, ועל דרכיו יגיה אורו, כברכת מוקיר פעלו, החותם ביום ב' לסדר ממכריו על האבות.

ערב ר"ח אלול דהאי שתא שנת הבו נא כבוד אל בעל ילקוט חברוני זה לפ"ק.

נאם חיים ברלין. בהגאון אדמו"ר הנצי"ב זצ"ל.

מלפנים רב במאסקווא ואב"ד ור"מ בוואלאזין

וכעת בירושלים עה"ק ת"ו.

 

הי' הי' למראה עינינו קונטרס נחמד נקוב בשם "ילקוט קרית ארבע" אשר כוננו מעשה ידי כבוד ידידינו הרה"ג החסיד המפורסם יראת ה' אוצרו כו' כש"ת מוה' מרדכי חיים גליקזאהן שיחי' יושב בשבת תחכמוני בקרית ארבע היא חברון עה"ק תובב"א, ובראותו כי רבה העני' והעזובה בקרבה יהב דעתו לחזק בדקי' ואסף איש טהור לב מאמרין קדישין מדברי חז"ל ושאר ספרים קדושים – המדברים בשבח יקר תפארת קדושת העיר החביבה הזאת, וגודל עלית תחלת מתן שכר הדרים עלי' והתומכים בידיהם, והנה ידענו את הרב המחבר אותו ואת שיחו, כי כל מעשהו באמונה מעשיו רצוים וכונותיו רצוים לחזק הישוב בעיר הקדושה הלזו אשר לדאבון לבבינו דורש אין לה מכלל דבעי דרישה להודיע דעה לאחינו שבגולה דורשי ה' זרע אברהם אוהבו, להלהיב לבבם בנועם עריבות נעימות ידידות תשוקת חיבת הקודש למען יתעוררו במדת טובם וחסדם, ואהבת איתני וזיותני עולם לזרעם ברחמים יזכרו להיות מתמכין דאורייתא בעה"ק הנ"ז אמרינן לפעלה טבא יישר יהיה חן ה' עמו, ויהי נועמו עליו ויהא רעוא דיבדר האי ספרא יקירא בעלמא ועשה יעשה פרי תנובה לטוב כרצון הרב המחבר ורצון כל יראי ה' וחושבי שמו וגזרתינו בתוקף איסור לאו שניתן לאזהרת ב"ד, שלא להדפיס את הספר הנ"ז משך חמשה עשר שנים מים דאתי לאור ע"י הרב המחבר וב"כ והשומע והמסייע לתת סמוכין לתורה ולארעא קדישא, והדרים עלי' ברחמים, יתברך בהני שלש אלה דבמזלא עילאה תלין, עד ביאת ינון ונזכה להגיש מנחה על מזבח ה' בבית קדשנו ותפארתנו שיבנה בב"א כעתירת בד"צ דקרתא קדישתא ירושלים תובב"א החותמים בברכה לכבוד תורתינו הקדושה, והשוקדים ע"ד דרי קודש. יום ט' ל"ח מנחם אב שנת תערב

נאם משה נחום וואלינשטיין                     נאם ליפמאן דוד במהר"י ז"ל

נאם ארי' ליב בהרא"ד ז"ל                                   נאם אברהם בלא"א דוד הכהן ז"ל

נאם צבי פסח במיהרי"ל פראנק                  נאם בצלאל ישעי' בערינשטיין

מקום החותם הביד"צ דק"ק פרושים יצו'                  מקום החותם הביד"צ דק"ק חסידים יצו'

 

נשלח לידי מידי אחד ממיוחדי מובחרי בני ציון היקרים הנולדים בקודש ונתגדלו בקדושה לעבוד תמיד על קיום התוה"ק ומצותה ולעבוד עבודת הקודש כראוי ליושבים בקודש ה"ה כבוד הרב הגדול בתורה ובמעשים טובים מוה' מרדכי חיים גליקזאהן נ"י אשר כעת תקע אהלו בעה"ק חברון תובב"א, כרך קטן יכונה בשם ילקוט קרית ארבע אשר כוננו ידיו מדי ישבו בעה"ק שם ללקט אורות בשבח עה"ק מקו' קברת אבותינו הקדושים זי"ע ועכ"י ובלהבות אש קודש נתעורר להעיר האהבה אל עה"ק הלז אשר בעתים הללו נתמעט בה הישוב מפני כמה סבות לכוננה ולהשיבה ולהשגיח עליה בעיניא פקיחא שתשאר בטהרת הקדש אשר מצא לה קן מאז ולהרבות בה אוכלוסין מנאמני עם הקודש למען הרבות תפלה להחיש ישועה פדות ורוחה כי געה השעה כל מן דין סמוכי לנא תתקבל צלותי' ובעותי' עם צלותהון ובעותהון דכל ישראל וכל התעוררות לדבר קדושה יפה בעתו יה"ר מלפני אבינו שבשמים להמציא לנו נדיבים נאמנים ישימו לב לכל דברים שבקדושה הנצרכים להישוב בקודש ולעורר האהבה יכולה היא שתגן מגן האלף ולהביא שפע ממרום כפולה ומכופלת בזכות שוכני המכפלה ולהחיש ישועה פדות והרוחה לכלל ולפרט כעתירת לב ונפש הבעה"ח למען כבוד עה"ק מקום קברות אבותינו הקדושים ואמהותינו הקדושות זי"ע ועכ"י המחכה לישועה קרובה.

הק' יוסף חיים זא.ענפעלד.

 

הן ראיתי בעזרת הש"י העיר הקדושה היא חברון תובב"א והיא חריבה ואנשים בה מעט, וכאשר זכיתי לראותה בחורבנה כן אזכה לראותה בבנינה ושלותה בקרב כל אחינו ב"י אכי"ר וכעת שנתעורר ידיד עליון ויד"נ ה"ה הרב הג' הג' מפורסם בחסידות ומאז שהיתה מקום מושבו בירושלים עה"ק בשכונתי ראיתי שקידתו בתורה ועבודה מפורסם לשם ואינו צריך ראי' ועדות חו"ש כקש"ת מה"ו ר' מרדכי חיים נ"י וזה שנה שקבע ישיבה בעיה"ק חברון תובב"א וחיזוק בדק העיר הקדושה בתורה ועבודה וחפץ ה' בידו יצליח ויעשה פרי קודש מלמטה ושורש למעלה, ומאמר חכמינו ז"ל הכל צריך חיזוק, וישיבה בלא סמיכה אין לה עמידה יפה, ע"כ ראיתי את המעשה הגדולה אשר עשה הרב הנ"ל וקיבץ מדרשים ומאמרי חן, להראות גדולת ישיבת עיה"ק חברון, ולחזק בירכי דרבנן דכשלי כי יש לקות בחסד ה' שי' הישיבה לכבוד ולתפארת כן יצליח ה' בידו וירום קרן ישראל בכ"מ מושבותם וקרן התורה וקרן ארץ הקדושה אמן כי"ר.

נאום לכבוד התורה ולומדיה

הק' משה יוסף במהר"מ ז"ל האפמאן

מלפנים ראב"ד בק"ק פאפא וכעת בירושלים עיה"ק תובב"א.

 

הן זה זמן כביר, אש עצור בלבי, לבי ובשרי עלי יכאב, על שפלות מצב ישוב עיה"ק חברון תוב"א מקום המקודש המקווה ונכסף, לתכלית נפש כל חי מקום נועם זיו תפארת חמדת תאות צורי וגבעות עולם אבותינו ואמותינו הקדושים זיע"א, מקום מעבר הנפשות רוחות ונשמות להתעדן בעדן העליון מקום מעבר כל תפלות ישראל לעלות למעלה לייחד הדודים, אשר לדאבון לבב כל יראי השם נתמעט הישוב באופן איום ונורא דל ושפל המצב מאד מאד, ואין איש שם על לב, אין עוזר ואין תומך, ומה מאד שמח לבי ותעלוזנה כליותי וחסד השם גבר עלינו כי העיר רוח טהרה בלב אהובי וידיד נפשי עוז הרה"ג המפורסם בתורה ויראת ד' טהורה איש חי רב פעלים וכו' כש"ת מוה"ר מרדכי חיים גליקזאהן שליט"א, כי תקע אהלו שמה בעצת יראי השם, וגם עצתי תכון עמו ות"ל כי הפיח רוח חיים בעבודת השם שמה ובהפרחת הישוב כי נלוו אתו יחד, עדה קדושה אברכים מופלגים, יראי השם חסידים ואנשי מעשה ויקבעו שמה במקום הקודש ישיבה קדושה אשר בשם תקרא "ישיבת חסדי אבות" שוקדים על דלתי התורה והיראה בשקידה נפלאה, יהי נועם השם עליהם לכונן מעשה ידיהם, ועתה הראני ידי"נ הרה"ג הנ"ל מעשי אצבעותיו קונטרס "ילקוט קרית ארבע" קבוצת מאמרי חז"ל המפליגים בשבח קדושת המקום הקדוש הנורא הזה, להלהיב לבב אוהב ויראי השם באמת שוחרי תושי' לחמוד ולכסוף מקום חמדת אבוה"ק זיע"א, ולשים עינם ולבם אל המקום הזה, להשתדל בהגדלת הישוב בגופם ונפשם ומאודם, אמינא לפעלא טבא יישר כוחו וחילו לאורייתא, יהא רעווא שימצאו דבריו חן וחסד ויתקבלו בעיני נדיבי עם א' אברהם דברים היוצאים מן הלב יכנסו ללבות הטובים וישרים בלבותם וחפץ השם בידו יצליח, ובטוח אני בשארית ישראל שלא יעשו עולה להסיג גבולו בהדפסת הילקוט הזה הן כמתכונתו, והן שלא כמתכונתו משך חמש עשרה שנה מיום כלות זמן ההדפסה, וכלנו יחד נזכה לחזות בנועם השם בשובו אל נוהו בביאת משיחנו הולך תמים בב"א, וע"ז בעה"ח יום ט' לחודש רחמים שנת נחת רוח החותם בברכה ומעתר בצדקה מצפה לרחמי שמים בישועת ד' כהרף עין.

דוד צבי שלמה בההצה"ק ר' אלעזר מנחם זצלקלל"ה

 

מעונה א' המערכה שלום ונחת וברכה, אל כבוד ידי"נ הרב החריף ושנון זית רענן, עמוס בתורה, ויראה טהורה, החסיד המפואר כו' כש"ת מה"ו מרדכי חיים גליקזאהן נ"י.

הי' למראה עיני קונטריסיו! אשר אסף איש טהור ידים, להיות דולה ומשקה ממעיני תורתינו הקדושה אמרות טהורות, מזוקק שבעתים להאיר פני המזרח, נועם תפארת חברון עי"ק ת"ו עיר משכן אבותינו ואמהותינו הקדושים, ואשר לרום קדושתה מאז מעולם כלתה ונכספה אליו נפשות קדושים ועמודי עולם הספונים  שמה, ועתה אשר בעוה"ר נתמעט כבוד ישובתה העיר עליו רוח ממרום, ונתן בלב כבודו להעתיק נוהו ולקבוע דירתו שמה, אשרי לו, ואשרי חלקו בחיים של תורה, וחיים של יראת שמים כאשר ידעתיו מאז, מה יפה ומה נעים גורלו, בטוח אני באלה ובזכות שלשת אבות, אשר יראתו תורתו ותומתו תאיר לפניו הדרך להקים דל שפלת מצב ישוב עי"ק חברון ת"ו, להושיבה בישוב יקר ונעים, עם כח ותמיכת נדיבי עמנו נדיבי עם א' יעקב, הרוצים ומייחלים לתפארת ארץ קדשינו וערי' הקדושים, וכל איש אשר יראת ד' נוגע בלבו, בטח יתן ידו אתו עמו, וכבודו ילך בכחו זה להגדיל ולהאדיר את ישבותה, והשי"ת יהי' אתו להצליח את מעכ' וזכות הרבים יהי' תלוי בו, ונזכה בזכות זה לשמוע על ההרים קול מבשר ישועת עולם, כעתרת כל ישראל, ובתוכם גם הצעיר מצעירי ירושלים עה"ק, כ"ב מנ"א ב' לסדר אנכי נותן לפניכם היום ברכה תער"ב המקוה לישועתו יתר"ש בקרב.

 

בינ"ו עמ"י עש"ו

ד"א, וזכרתי את בריתי יעקב, הה"ד (תהלים פ') גפן ממצרים תסיע וגו' מה גפן זה נשענת על גבי עצים יבישים, והיא לחה. כך ישראל נשענים בזכות אבותם אעפ"י שהן ישנים הה"ד וזכרתי את בריתי יעקב.

פתח דברי רז"ל יאירו באור זכרון אבותינו הקדושים והארץ הקדושה אשר חמדוה אבותינו יזכור אהבתם לחיות זרעם להאיר עיניהם ולבם מחשכת הגלות המר והנמהר, וכי המה יעירו ויעוררו את האהבה ברגשות לבבם ובשפיכות נפשם בנועם שיח בעבודה שבלב נשבר ונדכה להזכיר זכות אבות וזה ירצה יען כי הוקשה לבעל המדרש התחלת דברי הכתוב וזכרתי בויו מוסיף על ענין ראשון לזה אמר הה"ד גפן וגו' ירצה ומה הגפן הזה בהיותו נשען על העצים יבישים ועיקר העמדתו עליהם כי אז ידלו דליותיו וירבו פארותיו וישלח יונקותיו, עם כל זאת, בלי כיסוח ניכוש עידור וקשקוש, להשקותו ולזומרו וכדומה, לא יועיל לו בהיותו נשען על העץ, אולם בהיותם משתדלים להעמידו במקום טוב, להשקותו לעשות כל הענינים הצריכים לו אז יוסיף לו תת כח בהיותו נשען על העצים לחזק קיומו להעמידו להיות מעולל בעפר קרנו, פריו יתן בעתו ענפי' שפיר ואנבי סגיא כמו כמו כן ענין זכירת ברית אבות הגם כי ידוע ממאמרי רז"ל כי המה מצטערים בצער בניהם אם כל זאת, הוצרך לעורר זכותם, כמו שביקש מרע"ה זכור לאברהם ליצחק וכו', אולם אדון הנביאים בכחו הגדול, השגיב כח לעורר זכותם במקום שהוא שם, אולם כלב מצינו שהלך ונשתטח על קברי אבות, וכמו כן בשילוח מרגלים צוה אותם משה, עלו זה בנגב וראיתם את ההר ומובא להלן כי הוא ציוה עליהם שישתטחו על קברי אבות לעורר זכותם שיבקשו רחמים על בניהם שיזכו לרשת את הארץ.

מורי ורבותי לא לדרש קאתינא, ולא לקחת עטרה לעצמי בילקוטי ותרמילי זה, כי נפשי יודעת שאין העטרה הולמתי. שפל ונבזה וחדל אישים האמת כמו שהוא בלי שום גדר ענוה, אולם בראותי כי אין איש שם על לב אמרתי אולי מקום הניחו לי להתגדר בו, וזמנין באפרקסותא דעניא משכח מרגניתא, ומן השמים ירחמוני, בזכות אבותינו הקדושים, להיות מזכה רבים, ואבנה גם אנכי להמיר לנפשי בעבודת השי"ת הרצויה, והנכונה. הנה הרב רבינו בחיי כתב בפרשת שלח טעם למה לא הזכיר מרע"ה זכות אבות בעון מרגלים, יען מאסו בארץ, אשר היתה חמדת לבבם לזאת לא הזכיר זכותם, הביטו נא עד היכן הדברים מגיעים ומה נאמר ומה נצטדק, לא אומר כי מואסים ח"ו, אבל לא ימלט מהיות עוזבים או שוכחים, היינו עזובה היינו שכוחה את מקום חמדת לבבם כל ימיהם העיר הקדושה קרית ארבע היא חברון  אשר כל ישעם וכל חפצם היה אליה, תלאה העט לבאר כל המקומות מאמרי רז"ל, והרבה מהם הובאו בקונטרס זה, עד כמה חמדו אבותינו ואמותינו הקדושים, את המקום הקדוש הזה בכלות נפשם, והן בעון כעת הזאת הנה העיר הזאת, דורש אין לה עזובה ושכוחה, מספר תושביה מעטים המה ועוד יום יום ימעטו, חריבה מכל, רקנית מכל במלא מובן המלה. הגיע העת כי נפקח עינינו ונשים אל לבינו, זכור נזכור ותשוח עלינו נפשינו כי כבר הגענו לסוף כל התוכחות גם כל מכה אשר לא כתובה, אין לחם ואין שמלה, רבת שבעה נפשינו שפלות מצב ישראל בכל ארצות פזוריהם נורא הוא מאד ובפרש יושבי ארצינו הקדושה סובלים מצור ומצוק נתונים בצרה ובשביה דכולהו איתנהו בה כמאמר ז"ל, וראוי לנו לשום לילות כימים לעורר זכות אבות ואמהות, ( וזכות מרע"ה, רע"מ אשר לפי דברי ספר התמונה חלקת מחוקק ספון אצל אבוה"ק במערת המכפלה, כאשר נעתיק בקונטרסינו זה להלן) ולהעמיד מעמדות במקום הקודש, כי יחזקו בתורת ה' ויראתו ובשפיכת לבם לפי ה' בחצרות הקודש בעבודה שבלב זו תפילה  להעיר ולעורר את האהבה ברית אבות לבנים יזכור והמה יעוררו רחמים בעדינו להרים קרנינו לקרב גאולתינו, להחיש פדות נפשינו להשיב שבותינו ברחמים רבים בב"א, וזאת עבודתי בילקוטי זה ללקוט באמרים אחרי הקוצרים אורות מאמרי ומדרשי, רבותינו הקדושים ז"ל בזהר הק' ומדרשים ילקוט פרקי דר"א ועוד ספרים יקרים וקדושים המפליאים ומפליגים בשבח יקר ערך קדושת המקום בתי אבות מנוחת אבוה"ק קרית ארבע היא חברון וגם מעלות היושבים שם במקום הקודש, להאיר ולהלהיב לבב אנשי קדוש אחב"י כי ישתדלו בכל עוז להגדיל ישיבה, ולהחזיק בם להרבות דיוריה בכל אשר תמצא ידם, ובזכות המצוה יתרומם קרנם לברך חילם ולרצות פועל ידם למלא אסמיהם שבע להריק עליהם ברכה עד בלי די.

כעתרת המעתיר בצדקה וחותם בברכה.

 

עירובין נג א. מערת המכפלה רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועלייה על גביו בשלמא למאן דאמר זה על גבי זה היינו מכפלה אלא למאן דאמר זה לפנים מזה מאי מכפלה שכפולה בזוגות ממרא קרית ארבע א"ר יצחק קרית הארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה.

יומא כ"ח ב. ואיבעית אימא הך דקאי אארעא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל עד שבחברון וא"ל הן, ירושלמי ולמה עד שבחברון כדי להזכיר זכות אבות שהן ישנים בחברון.

סוטה י"א א. כיוצא בדבר אתה אומר וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון.

שם יג א. כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשיו קא מעכב אמר להן קרית הארבע היא חברון וא"ר יצחק קרית ארבע, ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בבירותא פשיטותא מי זבינא אמרו ליה אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים הוא ומאן גיזל גיזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרא אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בריה דדן תמן הוו ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרון עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע.

שם ל"ד ב. ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.

ב"ב נ"ח א. ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא א"ל מאי קא עבד אברהם א"ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה א"ל זיל אימא ליה בנאה קא אבבא א"ל ליעול מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא עייל עיין ונפק כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל הא בעינא לציוני מערתא כמדת החיצונה כך מדת הפנימית ולמ"ד שני בתים זו למעלה מזו כמדת העליונה כך מדת התחתונה א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקיביו ודומים לשני גלגלי חמה כו'.

ועיין בש"ך על התורה פ' חיי שרה עפרון בן צחר בגימט' רצח שבכל שעה שרוצה ליכנס למערה הי' נראה לו כמי שרוצים להרגו, ויש אם למקרא שאנו קורין צוחר בוי"ו בגימ' שד שהי' נראה לו כמו ששד רץ אחריו להרגו כו' אבל אברהם הי' נראה לו שם אורה ונר דולק הי' בן צוחר כמו צוהר תעשה לתיבה כי שם רמז הה"א כמו שאמרו בזוהר מערת המכפלה שהיא כפולה ב"ב ההין ועיין שם.

 

 

 

וז"ל בספר עה"ד טוב פ' שלח ד"ה ויעלו וכו' כשומעם הבטחת משה שחיזק את לבבם עם כי עדיין מחשבם רעה קיימו דבריו. וז"ש בתחילה דרך כלל ויעלו ויתורו, כי לא הניחו מקום שלא תרו אותו להיות כי לא היו קיימים באמנתו ית' ולכן הלכו את כולה אולי ימצאו מקום וחלק ממנו להשים בו עולה – האמנם יען הי' שם יהושע וכלב צדיקים גמורים נתייראו מהם אולי יגידו למשה כי לא קיימו את דברו ולכן ויעלו בנגב בתחלת עלייתם כמ"ש עלו זה בנגב ואח"כ ויבא עד חברון כמ"ש ועליתם את ההר כנזכר בספר יהושע ויכרות את הענקים מן ההר מן חברון וכו'. ובזה יובן למה כלל ויעלו ויתורו וכו' וחזר ופרט ויעלו בנגב וכו', ואמנם עם מ"ש רז"ל כי ויבא עד חברון חוזר לכלב ופרשהו באופן אחר והוא כי בתחלה עלו בנגב יחד כולם כי לפי שהיו מוכרחים לעבור משם אעפ"י שהי' שם עמלק לפי שישראל היו אז בדרומה של א"י האמנם מ"ש להם משה וראיתם את ההר, שהוא חברון לא סמכי על דבריו לפי שלא היו מוכרחים בעליית הנגב, וגם כי שם סכנה גדולה יען שם אחימן ששי וכו' משא"כ בנגב אשר בעמלק שם שהוא כשאר אנשים משא"כ בענקים האלו ואמנם כלב לבדו חשש לצוואת משה והוא לבדו ויבא עד חברון אעפ"י שהיו שם ילדי ענק. ועדין נשאר לנו לבאר מי הגיד לרז"ל שבא גם להשתטח על קברי אבות, ומה ענין זה.

והענין כי הנה חברון שם מערת המכפלה, ובה פתח פתוח לג"ע הארץ, ולכן נקברו שם אדה"ר אב לכל העולם ועמו אברהם יצחק ויעקב ילדיו, כי אלו הם שורש הקדושה, לכל אומות ישראל הקדושה, וכנגדם הקליפה סביב רשעים יתהלכון אחימן ששי ותלמי כנגד ג' האבות ילידי הענק* הוא אדה"ר שנברא גולמו מסוף העולם ועד סופו, וזהו סוד ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים, הוא כי כנגד ד' הנ"ל של קדושה הי' שם ארבעה ענקים ג' ילדים עם אביהם הנק' ארבע, וזה הרביעי הוא כנגד אדם הראשון, וע"כ נקרא גם זה האדם הגדול, אלא שזה האדם הגדול שבכל היצורים וזה האדם הגדול שבענקים וזהו מה שרמז להם משה באומרו ועליתם את ההר ומהראוי שיאמר ועליתם בהר או אל ההר אבל את הוא לשום עם והענין רמז להם שילכו בחברון אשר ההר הגדול כולו נק' על שמו וכמ"ש שם בס' יהושע ויאמר אליו כלב בן יפונה וכו' ועתה תנה לי את ההר הזה, ןכו' כי ענקים שם וערים גדולות ובצורות ואח"כ כתיב ויתן לכלב את חברון, כנראה כי כל ההר ההוא עם היות שם ערים רבים גדולות ובצורות, כולם טפלות לחברון וההר כולו נק' על שמו וזה לסיבה כנ"ל כי רצה משה שילכו שם וישתטחו על קברי האבות להזכיר להם השבועה אשר נשבע ה' להם לתת את הארץ לזרעם ויתפללו על ככה אל השי"ת נמצא כי הליכת חברון עליית מעלה היא להם כי בהתפללם שם יזכו לרשת את הארץ, וז"ש ועליתם את ההר כלומר תעלו במעלת ירושת כל הארץ את ההר עם זכות אותם האבות הנקברים בהר ההוא וזהו מלת את ועי"כ ינצלו מאותן ד' הענקים המחזיקים את הארץ ביד כנען בכחם ובגבורתם ולכן כלב לבדו שהאמין לדברי משה הוא ויבא עד חברון והתפלל על קברי אבות להנצל מיד אותם הד' וז"ש ושם אחימן וכו' המחזיקים ביד כנען. ונתן טעם למה הי' ד' הענקים אלו בחברון ולא בעיירות אחרות, וכן ד' האבות למה נקברו שמה יותר מבשאר ארצות כנען וביאר כי הטעם לפי שהיא קדמה לכל שאר ארצות כנען כי הרי בדור הפלגה היו שם כנען ומצרים שהוא היותר גדול ממנו וכמ"ש ובני חם כוש ומצרים השני ופוט השלישי וכנען הרביעי ועכ"ז חברון שהוא לכנען נבנתה ז' שנים קודם צוען העיר היותר קודמת לכל מצרים כמ"ש כי הי' בצוען שריו לכן שם קבעו דירתם הד' ענקים ושם נקברו אדם ואברהם יצחק ויעקב, ולא אוכל עוד לפרש הרמז הזה והקיצור כי חברון מלכות בית דוד התחיל שם והיא הרביעית לג' אבות חג"ת קרית ארבע ומתחברת עמהם והיא נקראת בת שבע אשת דוד המלך חי וקיים במלכות של היסוד הנק' הי, וכנגדה ז' היכלי ג"ע וזהו סוד שבע שנים נבנתה לפי צוען מצרים ערות הארץ גהינם אשר היושבים שם במצור ובמצוק, ולפי שהענקים שם בעיר עצמה לא בא שם רק כלב בעצמו הבוטח בקונו, אבל אח"כ ויבואו כל הי"ב מרגלים עד נחל אשכול הסמוך לחברון כי שם לא היו עומדים ענקים.

אחי ורעי אוהבי עליון המחכים בבנין אריאל, הביטו וראו אל עומק חד קדוש המדבר, כי גם בדורו של מרע"ה דור דעה, והוצרכו לשלוח שלוחים להתפלל במקום הקודש הזה. הגם שהיו ראוים כבר לביאת הארץ ומה נאמר אנן יושבי חשך, חשכו הרואות בארובות, אין חזון נפרץ בעוה"ר עאכו"כ צריכים חיזוק רב להתעוררות רחמים ורצון במקום הקודש, עד ישקיף וירא וכו' וטרם כל מוכרח אתעדל"ת ומן השמים ירחמו.

 

מדרש בראשית רבה פ' נח ותמת שרה בקרית ארבע ד' שמות נקראו לה אשכול ממרה, קרית ארבע חברון ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע שדרו בה ד' צדיקים ענר אשכל וממרא ואברהם ונמולו שם ד' צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא, ד"א קרית ארבע שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם אדה"ר אברהם יצחק ויעקב ד"א שנקברו בה ד' אמהות חוה ושרה ורבקה ולאה, ועל שם בעליה שהן ד' ענק וג' בניו, אמר ר' עזרה שמשם יצא אבינו אברהם שרדף אחרי ארבע מלכיות קוזמוקרטורין שהוא עולה בקרנסין של ד', בתחלה ליהודה, ואח"כ לכלב ואח"כ ללוים ואח"כ לכהנים, והוא אחד מד' מקומות מגונים שבא"י ואלו הן, ר' יצחק ורבנן ר"י אמר דור ונפת דור ותמנה סרח וחברון ורבנן אמרי דנה וקרית סנה ותמנת סרח וחברון מאמר סתום ונפלא מתחיל בשבח ומסיים בגנות.

אולם פקח נא עיניך וראה בס' ערי הקדש בביאורו על המדרש וז"ל בד"ה שדרו באמצע המאמר ומה שנרמז דוקא כאן אצל קבורת שרה ענין שם קרית ארבע היינו להורות הטעם מדוע אברהם דוקא באותו המקום לקבורת הצדיקים לפי שהי' זה מקום קדוש וטהור מפאת יושבי' הם ג' אוהביו ענר אשכול וממרא אשר נמולו אתו וכן למ"ד קרית ארבע שנקברו בה ד' צדיקים ה"ט שייך ודאי לענין הקבורה כי בראותו אשר כבר נקבר שם צדיקו של עולם הוא אדה"ר גם הוא בחר לו אותו מקום לקבורה אלא משום דא"ל תינח לדידי' אבל למה בא לקבור שם את שרה כי אין מדרך ארץ לקבור אשה אצל איש אחר אלא אצל אשה ולכך מסיק תו ד"א שנקברו בה ד' אמהות אשר מכללם הוא חוה ולפיכך גם אבות העולם נקברו שם עם נשיהם והי' מדור האנשים אצל אנשים ונשים אצל נשים, ומיהו להנך טעמי קשה דא"כ לא נתחדש שם קרית ארבע אלא אחר שכבר נקברו שמה ד' זוגות והא בקרא משמע שכבר נקרא שם המקום קרית ארבע בשעת קבורת שה שאז עדיין לא נקברו בה ד' זוגות, ולכך מסיק עוד וע"ש בעליה ענק וג' בניו כלומר – דודאי כך הי' שמה מעולם ע"ש ענק וג' בניו, אלא משום דק"ל דלמ"ל לאשמעינן הא ולכך דרשינן מיניה עוד רמז לדבר אחר כי כן שם ה' שמות בארץ לכונה רצויה אעפ"י שקוראי השם לא נתכוונו לכך אלא לדבר אחר וכדאשכחן בכמה דוכתי, וגם יתכן דבאמת השמות הללו מכוונים זה כלפי זה עפ"י הנודע כי את זה לעומת זה עשה אלהים, מרכבה טמאה של החיצונים כנגד מרכבת הקדושה, ובמרכבת הקדושה כבר נתיחדו בה ד' צדיקים אשר היו כלפי ארבעה רגלי – המרכבה, והם הד' זוגות של צדיקים הקבורים בחברון וממילא אף כיוצא בו הי' שם במרכבת הטמאה הענק וג' בניו כי הענקים היו משורש הטומאה, וכמבואר בזוהר בפסוק הנפילים היו בארץ ובשאר דוכתי ושייך נמי הא לשיטת ר"ע דקאמר שמשם יצא א"א לרדוף אחר ד' מלכים קוזמוקרטרין כלומר מלכים מושלים השולטים בכל העולם כי הם נתיחדו נגד ארבעה כנפות הארץ המכוונים כלפי ד' רגלי המרכבה, ומאותו המקום נתגבר עליהם אברהם במדרגת ד' רגלי המרכבה שבקדושה וכן מה"ט נמי הי' עולה בקרנסים של ד' כלומר שחלקה בגורל לד' חלקים כלפי ד' מדריגות הללו וכן למ"ד שהוא אחד מד' המקומות המגונים שבא"י מתוך גנותה באו לידי שבחה, כי בהיותה ארץ הנגב לא לחנם בחרו בה צדיקים יסודי עולם אברהם וכלב אלא מפני שידעו גודל מעלת קדושתה והוא כענין שאמרו תורה מפוארת בכלי מכוער ועפ"י דברינו סרו כל תלונת הפ"ת ע"ש ועפ"י דברינו הנ"ל תבין על נכון דברי הזוהר פרשת שלח לך על פסוק ויעלו בנגב ויבא עד חברון וכו' ע"ש ודו"ק.

ובזה הסגנון נתנבאו שני נביאים ובא רעהו וחקרו הגאון הנורא חד מן קאמיא נר המערבי מוהר"א בן חיים ז"ל בספרו הנכבד לב אהרן על נביאים ראשונים. יהושע י"ג סימן ט'.

 

וז"ל הקדוש מה שצריך לדייק במדרש, הוא זה, ראשונה באומרו ד' שמות נקראו לה שאם כונתו לומר שלזה נקרא קרית ארבע, ירצה קרית ארבע שמות. זה לא יתישב כלל אחר שקרית ארבע הוא א' מד' שמותיה וא"כ כאשר נקראת קרית ד' עדיין לא היו לה אלא ג' שמות, הב' באומרו ולמה הוא קורא וכו' כי למה שאל טעם לשם קרית ארבע ולא שאל טעם לג' שמות האחרים או לב' מהם מיהא, כי אין שם עצמי לה אלא אחד והב' נתנו לדרוש, הג' מה איכפת לן שדרו בה או שמלו בה או שנקברו בה עד שיכונה העיר בשם זה, הד' הני תנאי במאי קמיפלגי דכל חד נקט סברא א' בטעם שם זה, אמנם הביאור במאמר זה הוא, הנה הוקשה לר' הושעיא מה שמצא בכל מקום שקורא לעיר זו קרית ארבע בהיות שמה העצמי לה חברון עד שהוא צריך לחזור ולבאר לומר הוא חברון וז"ש ד' שמות נקראו לה, ירצה הנה מצינו לעיר זו ד' שמות אשכול וכו' ואחר שיש לה ד' שמות למה הוא קורא אותה תמיד קרית ארבע ולא בשם מהשמות האחרים באופן שאינו שואל עתה טעם לשמות כי ידוע הוא לו אלא טעם למה בחרה הנבואה בשם זה יותר מהשלשה האחרים ולזה תמצא שרש"י ז"ל פי' טעם לג' שמות האחרים ואמר כי אשכול וממרא הוא על שם מעשה שניהם שאשכול נקראת ע"ש האשכול שכרתו משם, וממרא כי כרתו האשכול להמרות את פי ה' לומר כשם שפרי' משונה כך עמה משונה וחברון ע"ש חבר נאה שדר שם שהוא אברהם ולזה שאל שאחר שנקראת באלו השמות מדוע הוא קורא אותה תמיד קרית ארבע ודוק באמרו ולמה הוא קורא ותמצא אמיתות דברים בזה כי לא אמר למה קרא וכו' ולזה אמר שנאמר זה על השבח שמורה השם הזה, ראשונה ע"ש שדרו בה ד' צדיקים שזה מורה על מזג אוירה הטוב עד שאנשיה צדיקים ולזה בחרו דירתם בה ד' צדיקים בתחילה ענר אשכול וממרא ואחריהם נמשך אברהם ולא די שעושה את בעליה צדיקים בצדק האנושי אלא שעושה אותם אלהים ונמשכים אחר מצות האל ית' עד שמלו בה ד' צדיקים אשר הוא דבר אשר לא ישפטוהו השכל האנושי, ולא יגזור עליו הדת הנימוסית, וגם יש בה דבר אחר והוא הזכות אשר בה קבורים ד' אבות וד' אמהות ולזה הוא קורא אותה תמיד קרית ארבע והנה כל אלו השבחים הם נפשיים להשגת השלמות ואח"ז אמר שגם לבריאות הגופני והגבורה היא מוכנת מצד יופי אוירה כי לזה היו בעליה הענק וג' בניו, ור' עזריא הוסיף שגם הגבורה האלקית יצא ממנה שממנה יצא אברהם לרדוף אחר ד' מלכים שבכל העולם היו שולטין וז"ש קוזמו קרטורין, ירצה כי בעולם שולטין כי קוזמו בלשון יון הוא עולם וקרטורין הוא שלטון והי' מטוב מזגה ואוירה כי נדבק שם אברהם עמו ע"ג עד שנתלבש בו רוח עצה וגבורה לרדוף אחרי המלכים האדירים האלו, וגם נקראת שם זה לפי שהיה במזל ד' וז"ש בקרנסין של ד' שתחילה נפלה בגורל יהודה בכלל נחלתו ואח"ז נתנה לכלב ואח"ז ללוים לערי מקלט, ואח"ז נתנה לכהנים וכ"ז מפאת שבחה הנמרץ, והנה כפי זה והא טעם לשבח מה שקרא אותה כאן קרית ארבע לומר שבעבור זה בחר בה כלב ושאל אותה לפי שנמצא בה כל המעלות, ואחר זה דורשים השם לגנאי שהיתה קריה קרואה מד' מקומות המגונים שבארץ ישראל בענין התועלת הגופני שלא היה מקום זרע שהיו בה טרשים וגם זה שבח לכלב כי לא חמדה לה מפאת הערב והמועיל אלא מפאת אוירה הטוב. ע"כ

 

עוד שם ב"ר פרשת נ"ח סי' י' וז"ל.

ויקם שדה עפרון, דהוה נפילה וקמת דהוה דבר אינש זעיר ואתעבדת לבר נש רב, אשר במכפלה מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד, ד"א שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל אמר ר' אבהו שכפף הקב"ה קומתו של אדה"ר וקברו בתוכה.

ופי' הרב גזה"ך וז"ל הנה דרוש זה מכוון למ"ש בזוהר סדר זו באורך ותוכן הדבר שמקום זה הי' מקום קדש ועבור זה נקבר שם אדה"ר והי' שם זיו אור העליון וריח ג"ע כי שם הוא פתח ושער לג"ע אך בהיותו ברשות ערן שהי' אדם גרוע לא נתגלה שם אור הקדושה, אבל בבואה ליד אברהם שהי' צדיק יסוד עולם, נתגלה שם זיו אור העליון וריח ג"ע, ואחא מסיק התם וז"ל ר"א אומר ויקם השדה והמערה וגו' קימה ממש ה"ל דקם ואתגלי קמי' דאברהם בגין דעד השתא לא אתחזי תמן כלום, והשתא מה דהוה טמיר קם ואסתלק וכדין קם כלא בנמיסויי עכ"ל והיינו נמי דקאמר הכא ויקם שדה עפרן דהוית נפילא וקמת כלומר מתחילה הי' נפילה וירידה לשדה זו באשר נסתלק משם אור העליון וריח ג"ע ועכשיו ה"ל תקומה שחזר הכל לאיתנו הראשון ואחא מפרש טעמא משום דהוית דבר נש זעיר ששלא הי' כדאי לגילוי זיו אור העליון וריח ג"ע ברשותו, ואתעבידת לבר נש רב הוא אברהם שבזכותו חזר הכל לאיתנו היינו נמי דמסיק אשר במכפלה מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד כי באשר נראה מאז עילוי רב בגילוי אור העליון וריח ג"ע מזה שום נכפל מעלתה בעיני כאו"א, וידעו הכל נאמנה מעלת המקום לענין קבורה שכל מי שהוא קבור בתוכה שכרו כפול ומכופל בהיותו במקום קדוש וטהור כזה והיינו נמי דמסיק ודרש תו בלשון מכפלה שכפף הקב"ה קומתו של אדה"ר וקברו בתוכה דהיינו נמי מה"ט כי מפני קדושת המקום נכפף קומתו של אדה"ר להקבר שמה בהיותו יציר כפיו ית' וראוי לו להיות נקבר במקום קדוש כזה, ובודאי לשון ויקם משמע נמי כפשוטו שעמד בכחו לקנין גמור לעיני כל אלא מיותרא דהשדה דריש נמי הא דהוה נפילא וקמת וכלל הכתוב שניהם בדבור אחד בהיות שניהם עולים בקנה אחד דשייכי אהדדי והוא כי לכך עשה אברהם מקח זה בפומבי בפני כל בני חת כדי לפרסם הדבר שהשדה עמד בכחו לקנין גמור ולא יהי' לו עוד שום עירעור וטענה עליו כי כלם יעידון ויגידון שאברהם קנה הדבר בקנין גמור לבל יוכל עפרון לחזור ממקחו אלא משום דקשה מה"ת למימר שיחזור ממקחו כיון שמתחילה עשה כן בלב שלם ונפש חפיצה לכך דרשינן נמי דהוה נפילה וקמת בבואו ליד אברהם שמאז נתגלה בה אור עליון ונכפל אז מעלתו וממילא עבור זה יתחרט עפרן ויערער עליו לומר שלא הקנה לו קנין גמור לפיכך הוצרך להחזיק המקח בפומבי בקנין גמור לבל יהי' שום פ"פ לעפרן ולא יוכל ג"כ לטעון טענת אונאה שאין דין אונאה לבני נח ואף לדידן אין אונאה לקרקעות כנודע ובן סרו כל תלונות היפ"ת ע"ש.

 

זהר הקדוש בראשית דל"ח ע"ב במאמר ז' היכלות דג"ע וזלה"ק היכלא תנינא היכלא דא קיימא לגו מהאי היכלא קדמאה והאי פתחא איהו סמיך לגו מערתא דאבהן והאי היכלא נהיר קדמאה הכא אית כל אבנין יקירין דמקפן ליה, בגו דהאי היכלא אית נהירו חד כליל מכל גוונין ואיהו נהיר מעילא לתתא בהאי היכלא קיימין אינון דסבלו יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין לאתתקנא והוו מודן ומשבחן למריהון כל יומא ולא הוו מבטלין צלותיהון לעלמין, לגו מהאי היכלא קיימין אינון דמקדשין בכל חילא שמא דמיהון ואותיבו אמן יהא שמיה רבא מברך בכל חילא, ואילין אינון קיימין לגו בגו האי היכלא וההוא נהורא דכליל כל גוונין נהיר לון, מההוא נהירו קיימין וחמאן נהורין אחרנין דאתאחדן ולא אתאחדן בגווייהו ועילא מנהון משיח דאיהו עאל וקאים ביניהו ונחית לון איהו נטיל מהאי היכלא ועאל וכו'.

 

דנ"ז ע"ב רבי אבא אמר בשעתא דחב קמי קוב"ה אדם ועבר על פקודוי כדין אשתכח עציבו קמיה אמר לי' קוב"ה אדם ווי דחלשת חילא עילאה בהאי שעתא אתחשבת נהורא חד מיד תריך לי' מגנתא דעדן, אמר לו אנא אעלין לך לגנתא דעדן לקרבא קורבנא ואנת פגימת מדבחא דלא אתקרב קרבנא מכן ולהלאה לעבוד את האדמה וגזר עלי' מיתה וחס עלי' קוב"ה וגניז לי' בשעתא דמית סמיך לגנתא מה עבד אדם עבד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתי', מנא ידע אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר דנפיק מגנתא דעדן, ותאב תאובתא לקברי' ותמן הוא אתר סמוך לתרע דגנתא דעדן, ת"ח לא אסתליק בר נש מעלמא עד דחמי ליה לאדם הראשון שאיל לי' על מה אזיל מעלמא והיך נפיק הוא אמר ליה ווי דבגינך נפקנא מעלמא, והוא אתיב לי' ברי אנא עברית על פקודא חדא ואתענשית בגינה חמי את כמה חובין וכמה פקודין דמארך עברת אמר ר' חייא עד כדו יומא קאים אדה"ר וחזי באבהן תרין זמנין ביומא ואודי על חובוי ואחמי לון ההוא אתר דהוה בי' ביקרא עילאה ואזיל וחמי כל אינון צדיקיא וחסידי דנפקו מיניה וירתו לההוא יקרא עילאה דבגנתא דעדן ואבהן כלהון אודן ואמרין מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.

 

שם דקכ"ז ע"א רבי יהודא אמר אברהם ידע בהאי מערתא סימנא ולביה ורעותי' תמן הוה בגין דמקדמת דנא עאל לתמן וחמא לאדם וחוה תמירין תמן ומנא הוה ידע דאינון הוו אלא חמא דיוקני' ואסתכל ואתפתח לי' חד פתחא מגנתא דעדן תמן וההוא דיוקנא דאדם הוה קאים לגבי' ותא חזי כל מאן דאסתכל בדיוקנא דאדם לא אשתזיב לעלמין ממיתה בגין דהא בשעתא דבר נש אסתתליק מעלמא חמי לי' לאדם וההוא זמנא מית אבל אברהם אסתכל בי' וחמא דיוקני' ויתקיים וחמא נהורא דנהור במערתא וחד שרגא דליק כדין תאיב אברהם דיורי' בההוא אתר ולבי' ורעותי' הוה תדיר במערתא ת"ח השתא אברהם בחכמתא עבד בזמנא דתבע קברא לשרה דהא כד תבע לא תבע למערתא בההוא זמנא ולא אמר דבעי לאתפרשא מנייהו אלא אמר תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני ואי תימא דלא הוה עפרון תמן, תמן הוה דכתיב ועפרון יושב בתוך בני חת ואברהם לא אמר ליה בההוא שעתא כלום אלא מאי דאמר לון אמר כמה דכתיב וידבר אל בני חת וגו' וכי ס"ד דאברהם בעא לאתקברא בינייהו בין מסאבין או דתאובתיה הוה עמהון אלא בחכמה עבד וילפינן ארח ארעא הכא במא דעבד אברהם דהא בגין דתאובתיה ורעותיה הוה בההיא מערתא אע"ג דהוה תמן לא בעא למשאל ליה מיד ההוא רעותא דהוה ליה במערתא ושאיל בקדמיתא מה דלא אצטריך ליה לאינון אחרנין ולא לעפרון, כיון דאמרו ליה קמי עפרון שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכינו וגו' מה כתיב ועפרן ישב בתוך בני חת ישב כתיב משירותא דמילין דאמר אברהם תמן הוה כדיו אמר שמעוני ופגעו לי בעפרן בן צחר ויתן לי את מערת המפכלה אשר לן וגומר ואי תימא בגין יקרא דילי יתיר מינייכי אנא עבד דלא רעינא בכו' בתוככם בגין לאתקברא בינייכו דרעינא בכו בגין דלא אתפרש מינייכו רבי אלעזר אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא היך עאל בגין דהוה רהיט אבתרי' דההוא עגלא דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' וההוא בן בקר ערק עד ההוא מערתא ועאל אבתרי' וחמא מה דחמא תו בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סלין ריחין עילאין וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא וצלי תמן, ותמן מליל עימי' קוב"ה ובגין כך בעא ליה דתיאובתה הוה בההוא אתר תדיר' ואי תימא אי הכי אמאי לא בעא לה עד השתא בגין דלא ישגחון עלי' הואיל ולא אצטריך לי' השתא דאיצטריך לי' אמר הא שעתא למתבע ליה תא חזי אי עפרן הוה חמי במערתא מה דהוה חמי אברהם לא יזבין לה לעלמין, אלא וודאי לא חמא ביה ולא כלום דהא לית מלה אתגליא אלא למאריה, ובגין כך לאברהם אתגליא ולא לעפרון לאברהם אתגליא דיליה הוה לעפרן לא הות אתגליא ליה דלא הוה ליה חולקא ביה ובגין כך לא אתגלי לעפרון כלום ולא הוה חמי אלא חשוכא ועל דא זבין לה, ומה דלא תבע אברהם בקדמיתא דיזבין ליה זבין דהא אברהם לא קאמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו' בכסף מלא יתננה לי וגו' ואיהו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה וגו' בגין דבלא הוא מאיס עליה דעפרון דלא ידע מה היא, ותא חזי כד עאל אברהם במערתא דקדמיתא חמא תמן נהורא ואתרמי עפרא קמיה ואתגליה ליה תרין קברין אדהכי אסתליק אדם בדיוקנה וחמא ליא לאברהם וחייך וביה ידע אברהם דתמן הוא זמין לאתקברא, א"ל אברהם במטו מינך קוסטרא קטיר אית הכא א"ל קב"ה טמרני הכא ומההוא זמנא עד השתא אתטמרנא כגילדא דקוטא עד דאתית אנת בעלמא השתא מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא הוה בגינך, חמי מה כתיב ויקם השדה והמערה אשר בו קימה ממש הוה ליה מה דלא הוה ליה עד השתא רבי אבא אמר ויקם השדה וודאי קימה ממש דקם ואסתליק קמיה דאברהם בגין דעד השתא לא אתחזי תמן כלום והשתא מה דהוה טמיר קם ואסתלק וכדין קם כלא בנמוסוי, אמר רבי שמעון בשעתא דעאל אברהם במערתא ואעיל שרה תמן קמו אדם וחוה ולא קבילו לאתקברא תמן, אמרו ומה אנן בכסופא קמי קוב"ה בההוא עלמא בגין ההוא חובא דגרימנא והשתא ותוסף לן כסופא אחרא מקמי עובדין טבין דבכו, אמר אברהם הא אנא זמין קמי קוב"ה בגינך דלא תכסוף קמיה לעלמין מיד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו מאי ואחרי כן בתר דקביל אברהם עליה מלא דא אדם עאל בדוכתיה חוה לא עאלת עד דקריב אברהם ואעיל לה לגבי אדם וקביל לה בגיניה הה"ד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, לשרה לא כתיב אלא את שרה אסגאה חוה וכדין אתיישבו בדוכתייהו כדקא יאות הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותנינן באברהם תולדות השמים והארץ דא אדם וחוה אלה השמים והארץ לא כתיב אלא תולדות השמים והארץ ולא תולדות בר נש ואינון אתקיימו בגיניה דאברהם ומנא לן דאתקיימו בגיניה דאברהם דכתיב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם ועד דאתא אברהם לא אתקיימו אדם וחוה בדוכתייהו בההוא עלמא, ר"א שאיל לר"ש אבוי אמר האי מערתא לאו איהו כפלתא דהא כתיב מערת המכפלה וקרא קרי לבתר מערת שדה המכפלה מכפלה קא קרי לי לשדה א"ל הכי קארי ליה מערת המכפלה כד"א ויתן לי את מערת המכפלה אבל וודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה ולא שדה איקרו מכפלה אלא האי שדה ומערתא על שם מכפלה איקרון שדה המכפלה וודאי ולא מערתא דהא מערתא בשדה איהו, וההוא שדה קאים במלה אחרא ת"ח ירושלם וכל ארעא דישראל אתכפל תחותה ואיהו קיימא לעילא ותתא כגוונא דא ירולם לעילא ירושלם לתתא אחידא לעילא ואחידא לתתא ירושלם לעילא אחידת בתרין סטרין לעילא ותתא ירושלם לתתא אחידת בתרין סטרין לעילא ולתתא ובג"כ כפלתא היא וע"ד האי שדה מהאי כפלתא איהו דביה שריא, כגוונא דא כתיב כריח שדה אשר ברכו ה' לעילא ותתא ובגין כך שדה המכפלה וודאי ולא שדה כפול, תו רזא דמלא שדה המכפלה וודאי מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהו מכפלה, וכלא קיימא כחד ובגיניה קאמר בארח סתים ה' מכפלה דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר איהי ואע"ג דמערתא כפלתא הוה ודאי דאיהי מערתא גו מערתא אבל על שום אחרא איקרי מערת שדה המכפלה כמה דאתמר, ואברהם ידע וכד אמר לבני חת כסי מלה ואמר ויתן לי את מערת המכפלה על שום דאיהי מערתא כפלתא ואורייתא לא קרי לה אלא מערת שדה המכפלה כדקא יאות וקוב"ה עבד כולא לאשתכחא האי עלמה כגוונא דלעילא ולאתדבקא דא בדא למהוי יקריה לעילא ותתא זכאה חולקיהון דצדיקיא דקוב"ה איתרי בהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

 

זהר ויחי דרכ"ה ע"ב אמר רבי יהודא כמה אטימין מכלא בני עלמא דלא ידעי ולא משגיחי ולא שמעי ולא מסתכלו במילי דעלמא והיך קב"ה משתכח עלייהו ברחמין בכל זמן ועידן ולית מאן דישגח תלת זימנין ביומא עאל רוחא חדא במערתא דכפלתא ונשיב בקברי אבהתא ואתסיין כל גרמין וקיימי בקיומא, וההוא רוחא נגיד טלא מלעילא מרישא דמלכא אתר דמשתכחי אבהן עילאי', וכד מטי ההוא טלא מנייהו מתערין אבהן דלתתא, ותאנא נחית ההו טלא בדרגין ידיען דרגא בתר דרגא ומטי לגן עדן דלתתא, ומההוא טלא אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן ואתער רוחא חדא דכליל בתרין אחרנין וסליק ושאט ביני בוסמין ועייל בפתחא דמערתא כדין מתערין אבהן אינון וזיווגן ובען רחמי על בניו וכד אשתכח עלמא בצערא בגין דאינון דמיכין על חובי עלמא וההוא טלא לא אתנגיד ולא אשתכח עד דאתער ס"ת כדקא חזי בעלמא ונפשא אודעא לרוחא ורוחא לנשמתא ונשמתא לקב"ה כדין יתיב מלכא בכרסייא דרחמי ונגיד מעתיקא קדישא עילאה נגידו דטלא דבלוחא ומטי לרישא דמלכא ומתברכין אבהן ונגיד ההוא טלא לאינון דמיכין וכדין מתחברן כלהו וחייס קב"ה על עלמא, ותאנא לא חייס קב"ה על עלמא עד דאודע לאבהן ובגינייהו עלמא אתברכא.

 

 

זוהר שמות ד"ל ע"ב בסופו ר"י ורבי חייא הוו אזלי באורחא. אר"ח כד אינון באורחא בעיין למהך בלבא חד, ואי איערעו או אזלי בגווייהו חייבי עלמא או בני נשא דלא אינון מהיכלא דמלכא בעי לאתפרשא מנייהו מנא לן מכלב דכתיב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי מאי רוח אחרת דאתפרש מעינון מאללין דכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון דאתפרש מאינון מאללין ואתא איהו בלחודוי לחברון לאשתטחא על קברי אבהן וחברון אתיהיב לי' חולק אחסנא לאתקפא בה כד"א ולו אתן את הארץ אשר דרך בה אמאי יהיבו ליה חברון אי בגין דאשתטח בקברי אבהן לאשתזבא מההוא עיטא דלהון דאשתזיב לא אלא רזא דמלה שמענא כגוונא דא כתיב וישאל דוד בד' לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר ה' עלה ויאמר אנה אעלה ויאמר חברונה הכא אית לאסתכלא כיון דהא מית שאול ודוד ביומוי דשאול אתמשח לקבלא מלכו כיון דמית שאול אמאי לא אמליכו ליה לדוד ולא קביל מלכו על כל ישראל ואתא לחברון ומלכו קביל על יהודה בלחודוי שבע שנים ומתעכב תמן כל הני שבע שנים, ולבתר דמית איש בשת קביל מלכן על כל ישראל בירושלם אלא כלא הוא רזא קמי קב"ה, ת"ח מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד דמתחבר באבהן, וכד אתחבר בהו אתבני בבנינא שלימא מעלמא עילאה ועלמא עילאה אקרי שבע שנים בגין דכלהו ביה וסימניך ויבנהו שבע שנים דא עלמא עלאה ולא כתב ויבנהו בשבע שנים כד"א כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ מאן ששת ימים דא אברהם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם' ואברהם ששת ימים אקרי ובגין דאיהו ששת ימים אתבני עלמא בההוא גוונא ויבנהו שבע שנים ות"ח דוד בעא לאתבנאה במלכו שלימתא דלתתא בגוונא דלעילא ולא אתבני עד דאתא ואתחבר באבהן וקאים שבע שנים לאתבנאה בגווייהו, לבתר שבע שנים אתבני בכלא ואתמשכא מלכותיה די לא תעדי לעלמין, ואי לאו דאתעתד בחברון לאחברא בדוכתי' לא אתבני מלכותי' לאתמשכא כדקא יאות כהאי גוונא כלב אתנהיר ביה רוחא דחכמתא ואתא לחברון לאתחברא באבהן ולדוכתי' אזל ולבתר דוכתי' הוה וירית ליה.

 

שמות דל"ט ע"ב תא חזי וירח את ריח בגדיו בתחילה, וכד ארגיש אמר ראה ריח בני דידע דביה הוה תליא מלתא דבגיניה סליק ריחא כריח שדה אשר ברכו ה', וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה' אלא תרין מילין אינון וכלא הוא חד דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. וכי לא הוה ליה ביתא או מקום להתפלל, אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמיך למערה דכתיב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה חמא שכינתא עליה וסליק ריחין עלאין קדישין, ובגיני כך הוה מצלי תמן וקבעיה לצלותיה, ואברהם אמאי לא הוה מצלי תמן משום דקביעותא דאתרא אחרא הוה ליה בקדמיתא ומלא אחרא ריחא דחמא בהר המוריה, ולמה נקרה מריה ע"ש המר הטוב דהוה תמן וכלא הוה, וג"ע דעאל עמיה וברכיה, ובגין כך לא תלה מלה בלבושין אלא ביעקב ממש דחמא דביה הוה תליא מלה ואתחזי וזכותיה סליק לאתברכא ועאל עמיה ג"ע, ובג"כ כד אתרעם עשו אמר גם ברוך יהיה.

 

 

 

זהר ח"ג דקנ"ח ע"ב אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא, מה עבד כלב אשתמיט פנייהו ואתא לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה א"ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמי' דהא כתוב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מידי, כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מידי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא.

 

עוד שם ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ויבאו מבעי ליה אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא, אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזיהון דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא, ות"ח מאן הוא משאר אחרי דיכיל לאעלא תמן דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה במערתא אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאימי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון.

 

תקוני הזהר תקונא תליסר חמשאה בנגון בגין דהאי נגון סליק מיניה כמה נגינות עולימן מסטרא דשמאלא דמתמן רוח צפון הוה נחתא בכנור דוד והוה מנגן מאליו, הה"ד והי' כנגן המנגן וגו' ומתמן רעמין נפקין הה"ד ורעם גבורותיו מי יתבונן ומתמן רעה התרועעה הארץ בתרועה מסטרא דמטה כלפי חסד, מוט התמוטטה ארץ בתקיעה פור התפוררה ארץ בשברים בההוא זמנא תלת אבהן מתקשרין בגבורה ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה ובהון רעה התרעעה וגו' ודא יהא בסוף יומיא וכל אתין אלין, בארעא דישראל יהון בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים.

 

זהר חדש פרשת נח דכ"ז מדפוס ליוורנו וז"ל ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם וע"כ פתח ופתח שומרים הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהוא סמוכה לג"ע ואדם הראשון שומר עליו זכתא ואומר פנו מקום שלום בואך וכו' עוד שם זוהר חדש מדרש רות דצ"ז מדפוס הנ"ל.

 

ואמר רבי רחומאי כשגירש הקב"ה אדה"ר מג"ע נתיירא ממדור זה הנקרא ארץ תחתית מפני שאין לו שיעור, וע"ז נאמר ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל, מה עשה, עשה תשובה ונכנס במי גיחון עד צווארו והקב"ה חס עליו וסילקו למקום הנקרא אדמה שהיא אחת משבעה ארצות ושם הוליד את קין והבל כשהרג קין את הבל גזר עליו הקב"ה להיות נע ונד בארץ מה כתיב, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וגו' והיתי נע ונד בארץ, והקב"ה קיבלו בתשובה וסילקו לארקא, כשנולד שת סילקו הקב"ה לאדה"ר למעלה מכל הארצות לתבל במקום ארץ ישראל בחברון, ושם היתה קבורתו וקבורת אברהם יצחק ויעקב והאמהות. רבי קוסמא אמר מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן, בשעה שמתה חוה בא אדם לקוברה שם ושם הריח מריחות גן עדן. באותו הריח שהי' שם רצה לחצוב, יצאתה בת קול ואמרה דייך. באותה שעה עמד ולא חצב יותר ושם נקבר מי נתעסק בו שת בנו. שהוא היה בדמותו ובצלמו. אמר רבי רחומאי הקב"ה נתעסק בו כשנוצר ונתעסק בו כשמת, ולא היה מי שיודע בו עד שבא אברהם עליו השלום וראה אותו והריח ריח בשמים של גן עדן, ושמע קול מלאכי השרת אומרים אדם הראשון קבור שם ואברהם יצחק ויעקב מוכנים למקום הזה, ראה הנר דולק ויצא מיד היתה תאותו על המקום הזה, אמר רב הונא קודם שבא אברהם רבים היו מבקשים ליקבר שם, ומלאכי השרת היו שומרים המקום, ורואים אש דולקת שם ולא יכלו עד שבא אברהם ונכנס וקנה המקום.

 

פרקי דר"א פרק עשרים בסופו באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו, ונתענה שבעה שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה, אמר אדם לפני הקב"ה רבון כל העולמים העבר גם חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים, מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל תשובתו שנאמר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא, ישב אדם ודרש בלבו ואמר כי אמרתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי, אמר עד שאני בעולם אבנה לי בית מלון לרבצי חוץ להר המוריה וחצב ובנה לו בית מלון לרבצואמר אדם מה הלוחות שהן עתידים להכתב באצבעו של הקב"ה, ועתידין מימי הירדן לברוח מפניהם, גופי שגבל בשתי ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי ולאחר מותי יקחו אותי ואת עצמותי ויעשו להם ע"ז אלא אעמיק אני ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה לפיכך נקראת מערת המכפלה שהיא כפולה ושם הוא ניתן אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה לפיכך נקראת קרית ארבע שנקברו בה ארבע זוגות ועליהם הכתוב אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו.

 

שם פרק ששה ושלשים. רבי יהודה אומר ג' אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשגלו המלאכים עליו היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה אמר לשרה לעשות להם סעודה באותה שעה כשהיה לשה שרה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח נחוח לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר אמר לבני יבוסי לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב ובזהב ובשטר עולם לאחוזת קבר וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא על שם עיר יבוס נקראו יבוסים, ולא קבלו האנשים התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ אמרו לו אנו יודעים שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האל כרות עמנו שבועה שאין ישראל יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם של בני יבוס ואחר כך קנה את מערת המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, מה עשו אנשי יבוס עשו צלמים של נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ רצו ליכנס בעיר היבוסי ולא היו יכולים לכנס מפני אות ברית שבועת אברהם שנאמר ואת היבוסי יושבי ירושלים וגו'. וכמלך דוד ורצה לכנס בעיר היבוסי לא הניחו אותו שנא' ויאמרו לדוד לאמר לא תבוא הנה וגו' והלא היו ישראל כחול הים אלא מכח ברית שבועת אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו שנא' וישב דוד במצודה אמרו לו אין אתה יכול לכנס בעיר היבוסי עד שתסיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם ואת שבועת אברהם שנא' כי אם הסירך העורים והפסחים אלו הצלמים שנא' עליהם על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית, אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש שנאמר ויעל יואב בן צרויה בראשונה ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל בכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלן שש מאות שקלים ויתן דוד לארונה וגו' ע"כ.

 

וכן הוא בילקוט שמעוני פרשת ויחי רמז פ"ב בסגנון אחר וז"ל ואל הבקר רץ אברהם ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו שם וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים, ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך מחד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והוא חתיים אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ, אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרים לך כרת עמהם ברית ושבועה, מה עשו אני יבוס עשו להם צלמי נחושת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב (שמואל ב' ה') ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' (שם) ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה, וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה, עד הסירך העורים והפסחים אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון.

 

(אגדת בראשית פרק ל"ד) ואברהם זקן בא בימים זהו שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא (משלי לא) וגו' כל העסק הזה נדרש בשרה למה שכתוב למעלה ואחרי כן קבר אברהם וגו' כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה ואברהם זקן ורוה"ק צווחת ואומרת אשת חיל וגו' משל לחובל גבור שהי' לו ספינה כבש את המים ואת החחות בא עליו פירטון ועמד והרג כולן ואחר זמן הגיע לפתח הלימון ובא עליו רוח קשה ונשברה ספינתו התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי אמרו לו אתמול היית מכבש את המים והורג את הפירטון ועכשיו אתה מבקש אחרים שיצילו אותך אמר להם כל זמן שהיתה ספינתי קיימת הייתי גבור ולא הוצרכתי שיסייעוני ועכשיו נשברה ספינתי נשבח כחי כך אברהם גבור בא עליו פירטון ועמד והרג כולן שנא' (בראשית יד) ויחלק עליהם וגו' ומל עצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד ראה גבורה שהיתה בידו שנא'  (שם יז) בעצם היום הזה נמול וגו' אמרו לו אתמול היית שולט בכל העולם דכתיב (שם יד) ברוך אברם וגו' ועכשיו עתה אומר גר ותושב וגו' אמר להם ומה אעשה שמתה אשתי שנא' (שם כג) ואקברה מתי וגו' מיד ואברהם זקן אשת חיל מי ימצא זו שרה (שם יב) כי אשה יפת מראה את בטח בה לב בעלה (שם) אמרי נא אחותי את ושלל לא יחסר ואברם כבד מאד גמלתהו טוב ולא רע. ולאברהם הטיב בעבורה, דרשה צמר ופשתים שאף היא היתה מקיימת את המצות כאברהם כל אשר תאמר אליך שרה וגו' היתה כאניות סוחר שהיתה בעבר הנהר ובאת לה לארץ כנען ותקם בעוד לילה ויכם אברהם בבקר וגו' זממה שדה ותקחהו זה שדה המכפלה שנא' ויקם השדה והמערה וגו' מפרי כפי' נטעה כרם כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעי' ה') חגרה בעוז מתני' בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם מהרי שלש סאים וגו' טעמה כי טוב סחרה ולשרה אמר וגו' ידיה שלחה בכישור וגו' גרש האמה הזאת לא תירא לביתה משלג שהתנה הקב"ה עמו שבזכות מילה ושבת אין בניו יורדים לגיהנם כי כל ביתה לבוש שנים שבת ומילה, מרבדים עשתה לה אימתי כשאמרו לו (בראשית יח) איה שרה וגו' הרי את מבושרת שבניך עתידים לעשות כהנים להיות לובשים בגדי כהונה ומשמשים באוהל מועד שנא' (שמות כז) ועשו את האפוד וגו' כיון שמתה קפצה עליו זקנה והזקין מיד נודע בשערים בעלה וגו'.

 

לחובל מנהיג הספינה. פירטון, פי' שוללים ושודדים. לפתח הלימון, פי' בלשון יוני חוף הים ומושב הספינות. דרשה צמר ופשתים שאף היא היתה מקיימת, הוא ע"ד דאיתה בתנחומא סדר בראשית סי' ט' ויבא קין מפרי האדמה זרע פשתן הי' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לפיכך נאסר צמר ופשתן שנא' לא תלבש שעטנז וגו' אמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא ומנחת  הזכאי לפיכך נאסר ע"כ וז"ש כאן שאף היא היתה מקיימת המצות כאברהם שדרשה האיסור של צמר ופשתים שהוא כדי שלא יתערב מנחת החוטא כו' ולכן אמרה גרש האמה הזאת עם בנה כדי שלא ילמוד יצחק ממעשיו העים וכדאיתא בתנחומא סדר חיי שרה דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה וזה שסיים כאן שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה וגו'. היתה כאניות סוחר וכו' פי' שהיתה מטולטלת ממקום למקום כספינה זו שהיא מהלכת בים ותקם בעוד לילה וישכם וכו' ובתנחומא גרס ותקם בעוד לילה אימתי וישכם אברהם בבקר ור"ל כדאיתא בספר הישר שגם שרה עמדה בבוקר ותלך בדרך אתם לשלחם. זממה שדה וכו' ר"ל שחשבה תמיד להשיג שדה המכפלה לקבורה ויקברה בה והכוונה לזה דאי' בילקוט וארא ואל הבקר רץ וגו' כמובא לעיל ובוודאי אברהם ספר זה לשרה וחמדה גם היא לזה, לבוש שנים, וכו' שנים שבת ומילה כלומר מלובשים בשני מצות שבת ומילה שנקראים אות והם יסודי התורה שבת מורה על חדוש העולם והיא קבלת עומ"ש ומילה מורה על קבלת עול מצות, ומשמשים באהל מועד פי' מדכתיב כאן שש וארגמן ובבגדי כהונה ג"כ כתיב שש וארגמן, והזקין מיד נודע בשערים בעלה וגו', שהדרת זקנים שיבה.

 

המאמר הזה הובא גם במדרש תנחומא חיי שרה ובילקוט משלי ל"א בשינויי נוסחאות ולאשר ערבים דברי דודים אמרתי להעתיק לשונם וז"ל התנחומא סי' ד' זש"ה אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב) זה אברהם שהי' מקונן על שרה מה כתיב למעלה מן הענין ותמת שרה וגו' התחיל אברהם לבכות עלי' ולומר אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה (שם לא) אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה. היתה כאניות סוחר, ותקח האשה בית פרעה ועוד וישלח אבימלך ותקם בעוד לילה אימתי וישכם אברהם בבוקר. זממה שדה ותקחהו זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה שנא' ואחר כן קבר אברהם את שרה אשתו חגרה בעוז מתני' אימתי כשבאו המלאכים שנא' וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו' טעמה כי טוב סחרה כשבאו עליהם המלכים דכתיב ויחלק עליהם לילה ידיה שלחה בכישור שהיתה נותנת מאכל לעוברים ושבים, כפה פרשה לעני, שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים לא תירא לביתה משלג מגיהנם למה כי כל ביתה לבוש שנים, שנים שבת ומילה מרבדים עשתה לה אלו בגדי כהונה, מפרי כפיה נטעה כרם, זה ישראל, שנא' (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל נודע בשערים בעלה, כשבקש מבני חת תנו לי אחזת קבר, סדין עשתה זו המילה שנא' סוד ה' ליריאיו (תהילים כח) עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה, פיה פתחה בחכמה אימתי בשעה שאמרה בא נא אל שפחתי, (בראשית טז). צופיה הליכות ביתה שבכל יום היתה מצפה אימתי יחזרו המלאכים שבשרוה שוב אשוב אליך (שם יח) קמו בניה ויאשרוה, ותאמר מי מלל לאברהם, רבות בנות עשו חיל אלו העכו"ם, ואת עלית על כולנה שנא' (ישעי' נא) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, תנו לה מפרי ידיה שנא' ויהיו חיי שרה וכיון שמתה קפצה זקנה על אברהם, מה כתוב אחריו ואברהם זקן אמר הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו וכתיב עטרת תפארת שיבה (משלי טז) מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה כשהלך בדרך צדקות דכתיב ואברהם זקן א"ל הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו משל למה"ד למלך שהי' לו אוהב א"ל לאוהבו מה אתן לך כסף וזהב יש לך עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך, לך אמר הקב"ה לאברהם כסף וזהב נתתי לך שנאמ' (בראשית י"ג) ואברהם כבד מאד במקנה וגו' אלא מה אתן לך עטרה שבראשי שכשראה דניאל אמר ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז) וכתיב ואברהם זקן בא בימים וגו'.

 

וז"ל ילקוט שמעוני משלי ל"א רמ"ז תת"צ אשת חיל מי ימצא זו שרה דכתיב בה הנה נא ידעתי וגו' ורחוק מפנינים מכרה שבאת ממרחק שנאמ' ממרחק איש עצתי (ישעי' מ"ו) בטח בה לב בעלה שנא' למען ייטב לי בעבורך, ושלל לא יחסר זה אברהם שנא' ואברהם כבד וגו' גמלתהו טוב ולא רע שנא' ולאברם הטיב וגו' דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שנא' ותאמר שרה לאברהם גרש וגו' היתה כאניות סוחר שהיתה מטלטלת ממקום למקום כספינה זו שהיא מהלכת בים ממרחק תביא לחמה, הנה נתתי אלף כסף וגו' ותקם בעוד לילה שנא' וישכם אברהם בבקר ותתן טרף לביתה ויקח לחם וחמת מים וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נמול אברהם ואין חק אלא מילה שנא' ויעמידה ליעקב לחק וגו' (תהלים קח) זממה שדה ותקחהו זו מערת המכפלה שנקברה בו מפרי כפיה נטעה כרם שנאמ' ויטע אשל כד"א ויטע כרם (בראשית יט) חגרה בעוז מתני' ותאמץ זרועותיה כשבאו המלאכים לבשרה מיד חגרה בעוז מתני' שאמר לה אברהם מהרי שלש סאים, טעמה כי טוב סחרה ותאמר מי מלל לאברהם, לא יכבה בלילה נרה אימתי ויחלק עליהם לילה לא תירא לביתה משלג אימתי כשהראה לו גהינם בשרו שאין אחד מבניו יורד לתוכה שנא' והנה תנור עשן ולפיד אש למה שהן מקיימין שני דברים כי כל ביתה לבוש שנים שבת ומילה מרבדים עשתה לה אימתי כשאמרו ליה איה שרה אשתך אמרו לה מבושרת את שאת יולדת בנים ומהם יוצאים כהנים גדולים משמשים באהל מועד שש וארגמן לבושה שנא' תכלת וארגמן נודע בשערים בעלה כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם שנא' ואברהם זקן.

והנה מלשון מדרש תנחומא המובא למעלה נראה כי שרה אמנו קנתה השדה עוד בחייה וכן כתב הגאון חיד"א בספרו היקר ראש דוד בשם ספר חן טוב כי השדה כבר קנתה וכל המשא ומתן של אברהם היתה אודות המערה עיי"ש באורך איך מיישב הכתובים עד"ז באופן נפלא ולא העתקתיו מחמת יראת האריכות ומראה מקום אני לך.

 

הרב חסד לאברהם מעיין חמישי עין משפט נהר נ"א וז"ל: דע כי ג"ע תחתון נברא אלף ות"ק שנים קודם עולם השפל שאנו בו ושיעור זה אחד מששים בגן וזה הגן עומד על צד ימינו של ג"ע לרוח דרומית מזרחית, ודומה זה העולם לפני ג"ע כילד בן יומו לפני אמו וקרקע עולם השפל רחוק מקרקע הגן טפח ולצפונו של עולם השפל בצד דרומי של הגן ולצפונו של עולם השפל שם הגיהנם מדור המזיקין ומלאכי חבלה וצורת העולם השפל בצורת אות ב' ואף על פי שהוא קשה בין לחיים בין למתים ללכת לג"ע מפני פחד המזיקין של גהינם העומדים בצפונו של עולם לכן גזירות חכמתו ית' לעשות מחילות עפר ממערת המכפלה שבחברון עד חוץ העולם השפל סמוך לגן כדי שיעברו נשמות הצדיקים דרך ישר שם ולא יפגעו המזיקים ואדם וחוה שידעו סוד זה השתדלו להיות שם קבורתם ומיום שנקברו שם אדם וחוה נסתם פי המערה מפני הבריות ולא ידעו מעלת המקום, ובאותו יום שהלך אברהם אצל הבקר עם ישמעאל ליטול ג' פרים ממקנה שלו הלך אחריו רפאל בנסתר ולאחר שנטל אברהם ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן הי' משתדל עוד ליקח פר שלישי ונדמה רפאל לפניו כפר חשוב ומשובח וזה רפאל פר-אל פר חשוב וכשבא אברהם ליטלו היה הפר נשמט ובורח מעט עד שהוליכו בפתח המערה ונפתח פתח המערה וכל זה בשליחותו של מקום, וכשראה אדם וחוה קבורים שם והריח ריח גן עדן מעלת המקום וחמד להיות שם קבורתו ומיד נמסר הפר מאליו ביד אברהם ובהגיע לאהלו לא מצא אלא שנים והוצרך אברהם לברוא פר שלישי ע"י ספר יצירה כדי שלא יצטער בסעודת אורחים שאם היה חוזר אל המקנה היה עובר זמן המאכל וז"ש ובן הבקר אשר עשה ממש, ודע כי המערה כחצר לג"ע זה הוא שאמר הפסוק עובר לסחר כי לסחר בגי' אורח לגן ובגימטריא חצר כי המערה הוא חצר לג"ע, מסכ"ו, עכ"ל.

 

עוד שם בנהר מ"ד בביאורו לשבעה היכלות בהיכל א' הנה ההיכל הזה מכוון נגד מדת המלכות נגד היכל לבנת הספיר וענין מציאותו מורים על סוד המדה ההיא לפי שסוד הגן כלו העתק חותם הספירות והיכל הזה בעניניו מחתים סוד הספירות, ולזה ישתעשעו יושבי הגן להכיר גדולת בוראם כמו שהיה אדה"ר מכיר גדולת בוראו מתוך הגן ועם היות שיחסו אל הגן מקום דהיינו לצד מזרח דכתיב גן בעדן מקדם אינו מושג כלל אלא אל נשמות הצדיקים, והגן מכוון נגד כל העולם כלו ויש בו צד מתקרב אל העולם הזה שכל מי שיכנס אליו בחיים דרך שם מפני שהוא נכנס בגוף ונפש ושם בחינתו הדבק בגוף עם הנפש ומשם יסתעף על פני כל העולם כלו ואפי' כנגד ישובנו זה והפתח שדרך בו נכנסות הנשמות הוא דרך מערת המכפלה מפני ששם הוא פתח לדבק בו אותם הפשוטים מן הגוף ולא שיהיה הגן במערה תחת הקרקע אלא שמשם יכנסו מהגשם אל הרוחני והנהו הגן ממש חותם הספירות שהחתימו עולם היצירה אל העשיה דהיינו נמי חותם מעשה העולם חותם הכפירה ולכך תחילת שכר הצדיקים הוא ההיכל הזה מפני שהצדיקים עוזבים הזונה החיצונית ושולטים ביצרם ומתדבקים בבוראם ועובדים אותו א"כ תחלת שכרם שכחם הוא שיעזבו מהחיצונים ויתדבקו בקדושה וכו' עיי"ש באורך זה ולא העתקתי אלא ראשי פרקים להעיר ולעורר ודי בזה.

 

הריקנטי פ' בראשית על פסוק ויגרש את האדם וז"ל עוד מצאתי לרבותינו ז"ל תנא שבעה פתחים לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתן, ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח האחד נכנס במערת המכפלה שהוא סמוך לגן עדן ואדם הראשון שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך. יוצאה מפתח הראשון אל פתח השני לשערי גן עדן ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת  זכתה נכנסת לשלום ואם לאו שם תקבל ענשה ותשפט בלהט הכרובים וכנגדן היו הכרובים במקדש ובשעה שהי' נכנס כ"ג ביום הכפורים זכה הי' נכנס בשלום, לא זכה מבין שני הכרובים להב יוצא ושורף אותו מבפנים ומת, והיו הכרובים אלו כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצירוף הנשמות זכתה נותנין לה פרדס סימן לכנס נכנסת לג"ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבת זה בזה ועשן סביביו שנא' וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' והוא נעוץ מלמטה למעלה זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד ירושלים של מעלה, וגו' אמנם על דבר אחד יש לדקדק אחרי שהם באותו תענוג הגדול למה ישובו לתחית המתים לגרעון הגוף, ובאמת בזה צריך ישוב הדעת כי לא על חנם הוא י"ל מפני שאין אדם בעולם שלם במעלת התורה והמצוה ישיב אותם הקב"ה בעוה"ז כבתחילה בביטול יצה"ר ויחיו בו שנים ארוכות וישלימו חוקם ויקיימו עכשיו מה שלא קיימו קודם לכן, וראי' ממרע"ה כי הי' תאב לכנס לארץ כדי לקיים מצות הנוהגות בה כש"כ לשאר בני אדם ותשובה זו טובה להמון העם. אמנם על דרך סוד החכמה הפנימית יש בו ענין נפלא, והוא כי כבר ידעת כי העוה"ז נמשך בו סוד זוהמת הנחש שבא על חוה ובסבת הזוהמא ההיא נקנסה מיתה לאדם וזרעו כי בראות השם ית' משך הטומאה המתפשטת בעולם תמיד כוונתו לכלותם ולהתש כחם, ומפני כך הגופים כלים ונפסדים ואין להם קיום וכשתכלה הזוהמא ורוח הטומאה תעבור מן הארץ, הנה השם ית' יחדש עולמו בלתי זוהמא אחרת ויקיץ שוכני עפר בכחו וסיבתו, קדושי משרתי עליון וישמח השם במעשיו כמו שהיתה כונת הבריאה מתחילה שעדיין לא באה לפועל אפי' יום אחד שנאמר ואדם ביקר בל ילין כמו שייסד הפייט ויכין עולם על במאותו כי עכ"פ לא היתה כונת הבריאה לבטלה רק עתידה לצאת לפועל, וכן יש אומרים גם בעץ החיים כי לא נברא לבטלה רק יאכלו ממנו אני התחיה ויחיו לעולם וכן מצאתי בברייתא דרבי יוסף בן עוזיאל ע"ה ודוגמא לדבר מצינו בארץ ישראל בהיותה בתחילה תחת המשכת סיבה אחרת בסוד שבעת עממין שהם סוד הערלה והטומאה ואח"כ ואחר כן העבירה מלפניו ולא הי' שולט בה זולתו, והנחילה לגוי אחד מיוחד לעבודתו סימן לדבר תכסיסי המלך יתרך וית' אחר הרוח רעש ואחר הרעש אש וגו' עד דממה דקה  כענין זה הי' העולם תחת ממשלת סיבה אחרת- והמשכת רוח טומאה וערלה עד עת בואו יתעלה ביום הדין וישיב הצדיקים וישמחו בממשלתו ויתקן העולם באחדות שלימה ואזי מעלתם בזה העולם במקום אשר ראו מתחילה חשך יראו אור גדול יהי השם אחד ושמו אחד השם יזכינו להיות מכלל אמן עכ"ל.

 

עוד שם פרשת חיי, ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר בהיות אברהם אבינו יודע מעלת המקום ההוא שהוא בית שער לעדן כאשר כתבנו למעלה. ע"כ בחר בו כי דרך שם יכנסו לגן עדן. וזהו סוד עובר לסוחר. כי הגן נקרא סוחרת לבעלי הקבלה.

 

בספר הקדוש ציוני פ' חיי בפסוק ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו ולא ישחית את נחלתו בשביל הקבר שאלו הי' באמצע שדהו היו צריכים לעשות דרך לקבר וכן ויקברו אותו בגבול נחלתו בשכם ולא אמר בנחלתו, ויותר טעם מספיק כי הי' מנהגם כשהיו קוצרים היו מרבים שמחה ואין שמחה במקום אבילות.

סוד מערת המכפלה דע ששם נקבר אדם וחוה אעפ"י שאינו מפורסם בתורה, הקבלה אמת מפה לאוזן, איתה בס"ז רבי קוססא אומר מערת מכפלה סמוך לג"ע כי אין ספק הג"ע הוא בארץ- ובשעה שמתה חוה בא אדם וקברה שם ושם הריח רוח גן עדן רצה לחצוב יותר ויצאה ב"ק ואמרה לו דייך עמד ולא חצב יותר ושם נקבר. ומי נתעסק בו שת בנו שהי' בדמותו וכצלמו, ר' רחומאי אומר הקב"ה נתעסק בבריאתו ונתעסק במיתתו ולא ידע אנוש עד בא אברהם וקנה אותה בדמים יקרים והריח רוח ג"ע ושמע קול מלאכי השרת אומרים אדם הראשון קבור כאן ואברהם ויצחק ויעקב יהיו מוכנפים כאן, ומקודם לכן היו מבקשים ליקבר שם ומלאכי השרת שמרוהו וראו אש דולקת שם, וזהו שאמר שם בשערי צדק קנה המקום הזה כדי להכנס בו לע"ה כי הוא פתח העומד לזרועות העולם והיא בית שער לעד"ן העליון להכנס למקום הבינה והוא סוד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר מלשון סחור סחור, והוא סוד דר וסוחר"ת האבן של מעלה הוא הנקרא סוחרת ושל מטה נקרא ד"ר. ע"כ.

 

בספר הקדוש מעבר יבק מאמר אמרי נועם פרק כ"ז וז"ל ממה שאמר הכתוב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון שם הורה על תוספת מעלת שרה שהחזירה פקדונה במקום הקדושה שער גן עדן שהוא חברון והוא אחד מג' מקומות שנפדו בארץ ישראל בדמים קבורת חברון בד' מאות שקל כסף על ידי אברהם. הב' חלקת השדה דשכם במאה קשיטה ע"י יעקב ובזמן הקנין ויבא שלם. לא בעת המיתה כמערה שקנה אברהם. הג' גורן ארונה והקונה דוד ופדיונו בחמשים שקל כסף אמנם נתנם בזהב והי' ע"י דוד. ולא הי' מלכות לישראל רק ע"י חברון ואין תורה לישראל אל ע"י סוד החלקה זאת ששם הר גריזים ועיבל ואין לישראל מקדש אלא מצד הגורן, ועפרון וחמור וארונה נמשלים לנחש שתפס ג' חלקים אלו הכוללים כל אושר האדם. והם ג' חלקים א"ו הגשמית המורה על הרוחנית לג' מקומות אלו מורים לג' חלקי נשמה רוח ונפש ולכן פדיונם ע"י אברהם יעקב ודוד ומקבלים למרכבת כל אחד מהם והדרוש רחב במקומו ויש טעם למספר הפדיון לכל אחד כשתעיין בו. ומצאתי כתוב בדברי החכם קורדואירו זצ"ל שאין ספק ששם בחברון היה מיתת האדם בחכמתו הגדולה וציוה לקבר שם כדפירשו בזהר ומזה נראה ודאי שמקום הקבורה והמיתה יגרום חלק מה לשרות שכינה. בשיתוף סילוק הנשמה על פי השם כפי ענין קדושת המקום ששכינה שורה בו לכן התאזרנו עוז להזהיר גם בני אדם גם בני איש לקדש מקום מעמד הנפטר בשפת אמת ואפי' בארץ ישראל יש חילוק בין מקום למקום כאמרם רגלוהי דבר נש אינן ערבין בי" וכן עבדי שלמה ששלחם ללוז וכו' עיי"ש.

 

מאמר נפלא בשם ספר התמונה הביאו הרב שכחת לקט בערך משה ס' ז' דמרע"ה וצפורה אשתו נקבר במערת המכפלה עיי"ש וז"ל ספר התמונה המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כ"ג ומפרש גאון מקובל קדמין נורא מאד. שם בתמונה ג' אות ריש:

ריש סוד הכח אות זה הוא סוד נעלם עולם העליון להיות ירושה לנשמות מתחילת האצילות ששם גנוז ונקבר האור של יום ראשון עם זוגו ושמה קברתי את לאה בסוד ג' זוגות ידועות ושתים נסתרות והזכרים ראשונים ואחרונים לקברוה שלשה וחמשה סוד ג' קדושות לה' זוגות להיות הבנין שלם בשלום עשר לאחד גנוזין בגן עדן העליון כפול גן עדן גן בתוך גן ומכפלה לפנים בכח צורה כח הדומה ולשם נתאוה דוד בארצות החיים, ריש בזו הריש רמוז עולם עליון בעבור שהוא הציור והוא בית המלכות והיסוד. תחלת האצילות ירושה לנשמות ביסוד ששם גנוז ונקבר האור הבא מן החסד עם זוגו זכינה בתחתונים ושם נגנז הת"ת עם זוגו שהיא לאה זוגתו של יעקב וה' זוגות נקברו במערה ג' נגלות וב' נסתרות הגלוים הם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה והנסתרות הם אדם וחוה משה וצפורה ואעפ"י שנא' במשה ויקבור אותו בגי זהו למשל כי הנה פסוק אחד יש בזה שאם ולא ידע איש את קבורתו אלו ואלו דברי אלקים חיים אמת שלא ידע איש את קבורתו אבל המלכים (לפי הההשקפה נראה דצ"ל דמלאכים) יודעים והראי' שהכתוב אומר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא כלומר לא תבוא בעצמך אלא יביאך במהרה וזהו למה ששם נקבר משה ע"י המלאכים, ועל ענין אדם וחוה יש לנו קבלה מדברי רז"ל ע"כ.

 

כתב הרב פענח רזא ה"ד הרב תורת יוסף וז"ל אברהם נתכוון לקנות לכל אחד מישראל אמה על אמה במערת המכפלה כי קרקע שניקנית ונפדית בעד ד' מאות שקלים יהי' בה ששים רבוא אמה צא ולמד מחצר המשכן שהי' קרקע של סאתים והי' ארכו מאה ורחבו חמשים הרי לך לקרקע סאתים חמשים מאות אמה על אמה, שהם חמשה אלף דהיינו חצי רבוא, והרי קרקע שיש בה ט"ו פעמים כאלה דהיינו קרקע זרע חומר שעורים שכתוב בתורה שהוא שלשים סאין שהם ט"ו פעמים סאתים נפדית בעד חמשים שקלים ככתוב בתורת משה והנה בקרקע ההיא יש ט"ו חצי רבוא אמה על אמה א"כ ארבע מאות שקלים שהם שמונה פעמים חמשים שקלים נפדית בהם קרקע שיש בה שמונה כזאת דהיינו שמות פעמים ט"ו חצאי רבואות אמה שהם ד' פעמים ט"ו רבוא שלמים שהם בין הכל ששים רבוא אמה על אמה ע"כ, ובזה נתן הרב תורת יוסף טעם על מה שתקנו חז"ל שיוכל לכתוב פרוזבול אעפ"י שאין לו קרקע לפי שאנחנו בני אאע"ה אב לכולנו וכ"א מישראל יש לו ירושה מאבותינו ה"ק שאין לה הפסק ויש לו גרמידא חדא בא"י, וע"ז נוכל לכתוב פרוזבול והתוספות כתבו בפברק חזקת הבתים על מאי דמשני התם דאמרי עדים וידעי בהאי דלא הוה ליה קרקע מעולם דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו דק אמות קרקע בחצרי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין אדם שאין לו ד"א קרקע בא"י וקרקע אינה נגזלת ולכאורה י"ל ד"א מנ"ל בא"י ונ"ל עפ"י מ"ש רז"ל בזבחים דקט"ז כתיב ויתן דוד לארונה משקל זהב שקלים שש מאות וכתיב ויקן דוד וגו' בכסף שקלים חמשים הא כיצד גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות וכתבו התוספות שר"ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח משמע דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף ואומר ר"ת דדינר של זהב עב בכפלים משל כסף וכו' יעו"ש ולי נראה לתרץ כי דוד קנה בעד חמשים שקלי זהב שכ"א שוה כ"ה של כסף ומאלו חמשים יוכל לנכות אחד מכ"ד שאין בו אונאה נשאר י"ב מאות שקלים ומזה גבה מכל שבט חמשים שקלים הרי שש מאות ואידך שש מאות ויתן דוד לאנון משקל שש מאות כסף משלו הרי י"ב מאות שקל ואברהם נתן ד' מאות שקלים כדלעיל א"כ הגיע לכ"א מישראל כפי חשבון התורה ארבע אמות חלק בא"י ירושה מאברהם ודוד עכ"ל הביאו הרב שער החצר העיר עליו דמהתו ד"פ חזקת משמע איפכא דדחו זאת מכמה סוגיות בגמרא רק הטעם דהודאת בעל דין וכו' עיי"ש.

 

הרב מגלה עמוקות באופניו, אופן רמ"ט, בהגה שם, כתב בתוך הענין וז"ל, הוצרך יעקב להקבר בא"י, לייחד קוב"ה ושכינתי', בסוד ויעקב נסע סכותה. כי סוד סוכה הוא תרין שמהן כו' ה"ס, שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' בשילוב הוי"ה, אדנ"י ושם "ארץ ישראל", מורה ע"ז כי בזיווגם יחד נקרא "ארץ ישראל", וז"ש קרנא (בסוף מסכת כתובות) דברים בגו, ר"ל, בשמו של "ארץ ישראל", תבין למה נקבר יעקב באר ישראל, ולכן כששמרו ישראל שתי שבתות כראוי, מיד הם נגאלין כי בהתעוררות ישראל ב' שבתות החיבור למטה אז ישראל של מעלה מתחבר עם ב' שבתות שלמעלה שהם יסוד ומלכות שנקרא כ"א שבת, (כדאיתא בפירש מערכת דף ע') ואז הם נגאלין משא"כ בפרודין ישראל נגלין מאדמתן וז"ס כל הקובע מקום לתפילתו אויביו נופלין תחתיו כי מקום הוא סוד קוב"ה והתפילה היא סוד השכינה, ואז בחיבורן יחד, אויביו נופלין תחתיו דייקא, משא"כ בפירודן ח"ו הקליפה ג"כ גברו ונשאו ראש ושפחה תירש גבירתה, ולכן גוי ששבת חייב מיתה כי הוא מושך השכינה אדרבה בס"א, ולכן הכל מודים דבשבת ניתנה תורה שהוא ג"כ מטעם זה לחבר תפארת שהוא מתר תורה ושכינתי' שהוא שבת.

ולכן נקבר יעקב במערת המכפלה שהיא השכינה. (כדאיתא באור נערב) ולכן איתא בזהר חדש דרך מערת המכפלה נכנסת התפילה למעלה כי דרך השכינה נכנסת התפילה. בסוד א"ד שפתי תפתח פתחו לי שערי צדק היא השכינה ובזה אבוא בם אודה יה, ולכן אנו מתפללין למערבא של א"י ששם השכינה, וז"ש כמגדל דוד שהוא השכינה בנוי לתלפיות תל שהכל פונים בה, ולכן ת"ל בגימטריא צדיק יסוד עולם, פיות בגימטריא מלכות, ולפי שהשכינה כלולה מד' רגלי המרכבה, לכן נקראת קרית ארבע על שנקברו בה ד' זוגות של המרכבה, כי "אדה"ר" רגל רביעי הוא סוד דוד שהוא גלגולו ולכן שבת מורה על המרכבה כי ש' של שבת הם ג' אבהן בת היא השכינה (זהר בראשית) ולפי שהמרכבה נחלק על ד' ובאמת אינו אלא ג' קוין כמבואר לעיל (באופן ד') ולכן נחלקו רבי חדקא ורבנן בסעודות של שבת שהם סוד המרכבה כנודע, רבי חדקא אומר ד' קא חשיב ד' רגלי המרכבה, ורבנן אמרי ג' סברי שאינו אלא ג' קוין, ומ"מ כ"ע מודים שצריך לאכול סעודה קטנה במוצאי שבת כמלווה המלכה שהוא כנגד דוד הקטן כדאיתא בזהר, עכלה"ק, והנה מ"ש בשם זהר חדש שהתפילה נכנסת דרך מערת המכפלה, לא מצאנוהו שם, אמנם עדותיו נאמנו מאד כי כן הוא.

 

וכן נמצא כתוב הדר בספר הקדוש מאמר יונת אלם פרק ט"ו, והוא אחד מעשרה מאמרות מהגאון הקדוש הנורא רמ"ע מפאנו זלה"ה וזלה"ק:

וידוע כי ארץ ישראל נקראת תמיד ארץ כנען אפי' בשעת כיבוש וחילוק ובפרשת מסעי כתיב כי אתם באים אל הארץ כנען, בה"א הידיעה, כאלו יאמר אל הארץ שהיא כנען, ואל תתמה כי זה השם יצדק אלי' על שם הכניעה לפני אלקינו שבשמים שחוייבנו בה כפלי כפלים בארץ הקדושה כי שם נגלה אלינו אלקי ישראל, מושיע, מיתר הארצות באשר הוא שם אל מסתתר אעפ"י שלפי האמת שכינה בכל מקום, ובזהר אמרו שנקרא כן כדי שלא תזוח דעתינו בה, כי היא ניתנה לנו על תנאי, ולא להקרא שמותינו עליה רק אם בחוקותיו יתברך נלך, ועוד נקרא כן על שלימות רב אשר שמענו ונדעהו מן הנוטריקון הנכבד, הנדרש בתואר הזה, כנור נעים עם נבל בגימטריא אברהם יצחק יעקב וכן הוא בר"ת שירו לה' שיר חדש כי כל תהילה ותפילה העולה למרום עוברת דרך עליהם במערת המכפלה וכו' עיי"ש ע"כ דברי המאמר הקדוש יונת אלם הנוגע לענינינו. והביא דבריו בקיצור הרב ילקוט חדש בערך תשובה.

 

הרב רבינו בחיי ז"ל כתב בפרשת חיי שרה וז"ל ותמת שרה בקרית ארבע הודיענו הכתוב כי הצדקת הזאת מתה בא"י ונקברה בא"י שהרי במיתתה כתוב הוא חברון בארץ כנען ובקבורתה כתוב בסוף הפרשה ואחר כן קבר אברהם את שרה אשתו וגו' היא חברון בארץ כנען ובא ללמד על זכותה הגדול כי מיתתה וקבורתה היו במקום אשר שם עתיד להיות בית אלקים ושם שער השמים, ויקרא הכתוב לחברון קרית ארבע ע"ש ד' זוגות שנקברו שם איש ואשתו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, או על שם ד' הגבורים אחימן ששי ותלמי ואביהם שהיו דרים בה, או על שם שהיתה מחלקה שבטו של יהודה שהי' הבן הרביעי ויתכן לומר עוד בשם קרית ארבע הוא חברון. היא נקראת חברון ע"ש שכל הקבור שם נפשו מתחברת למעלה, בעיר אלקים עם ד' מחנות שכינה ולא לחנם חמדוה אבות העולם אלא שמשם זוכות הנשמות להתחבר לשרשן שוהא כסא הכבוד. וזהו קרית ארבע היא חברון!

 

עוד שם על פסוק ויקם השדה והמערה אשר בו, ויש להתבונן בפרשה הזאת הרומזת, כי אף אם תגדל מעלת האדם והיה העולם כלו ומלואו שלו, אין לו בו אלא קברו של ארבע אמות, שהרי אברהם כל הארץ נתנה לו במתנה, ומה שקנה שם ראשונה מערת המכפלה הי' בקרית ארבע היא חברון. וע"פ שישראל בכניסתן לארץ לקחו רובה לפי חרב. מצינו שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות אשר באו לידם ע"י קניית כסף, ואלו הן חברון, והר גריזים והר עיבל, והר המוריה, חברון הוא שכתוב כאן לאברהם למקנה וכתב השדה אשר קנה אברהם וגו', הר גריזים והר עיבל ששם כרתנו ברית וקבלנו עלינו התורה באלה, וכתוב עליו (בראשית ל"ג יט) ויקן את חלקת השדה, הר המוריה הוא שכתוב (שמואל ב' כ"ד כ"ד) ויקן דוד את הגורן וגו'.

 

רבינו הקדוש השלה ז"ל כתב בספרו, חלק תורה שבכתב דף רפ"ד מדפוס אמשטרדם, וזלה"ק תורה אור, ענין הקבורה הוא בסוד עי עפר אתה, ואל עפר תשוב תחלת הוית אדה"ר הי' עפר מן האדמה שאמרו וז"ל נטל עפרו ממקום שנאמר מזבח אדמה תעשה לי, עוד אמר צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה כמו שהביא רש"י, אלו הפירושים בפרשת בראשית ושניהם אמת, והולכים למקום אחד, כי נודע אדה"ר הוא כולל כל הדורות הבאים ממנו, כי כולם תלוים בו בחייהם כמו שאמרו רז"ל זה תלוי בראשו וזה בעינו וזה בשערו וכו' אף במותן לא נפרדו כי האדמה אדמת קודש ממקום מזבח, האדמה אשר נלקח ממנו האדם זו האדמה כוללת כל אדמת ד' רוחות העולם כי שם משתיתו של עולם, אבן שתי' שממנו הושתת העולם ואלו לא חטא הי' חי לעולם אבל לאחר שחטא, ונתגרש מג"ע, כי אמר הקב"ה פן ישלח ידו לעץ החיים וחי לעולם, ונגזר עליו המיתה, מ"מ יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, וטוב מאד זה המות כי אז חוזר למעליותא דהיינו לג"ע וחי לעולם חיי הנשמה ועולה ממדריגה למדריגה, ע"כ נקבר במערת המכפלה ששם פתח פתוח לג"ע כדאיתא בזוהר פרשה זו רבי יודא אמר אברהם ידע בהאי מערתא סימנא ולביה ורעותיה תמן הוה בגין דמקדמת דנא עאל לתמן וחמא לאדם וחוה טמינין תמן, ומנא הוי ידע דאינון הוי אלא חמי דיוקנה ואסתכל ואתפתח לו חד פתחא דג"ע תמן וההיא דיוקנא דאדם וחוה קאים לגבי' ות"ח כל מאן דאסתכל דיוקנא דאדם לא אשתזיב לעלמין ממות בגין דהא בשעתא דב"ג אסתליק מעלמא חמי ליה לאדם ובההוא זמנא מת אבל אברהם אסתכל ביה, וחמא דיוקנא וחדא נהורה דנהיר במערתא, וחד שרגא דליק כדין תאיב אברהם דיוריה בההוא אתר ולביה ורעותא הוה תדיר בהאי מערתא עכ"ל, הרי תחלת הוית האדם ממקום המזבח אדמה הכולל כל ארבע רוחות האדמה, וסוף האדם במערת המכפלה ששם שלימותו לעלות ממדריגה למדריגה, והבורא עולם יתברך הוא היודע שאלו המקומות היו ראוין זה להתחלה , ולזה הסוף ואדה"ר כולל כל הדורות אף בעת מותן אשר מתראה להן מאחר שהם ענפים ממנו וכדי שיהי' קבורתם קולטים, מדוגמת מקום קבורתם אף שהוא בדרך רחוקה מכל מקום יזכו מעין דוגמתו, איש איש לפי מדריגתו כי כשם שהויתו כולל כל הדורות כך קבורתו כולל כל הקברות כעין ענפים מתפשטים הכל לפי מה שהוא. והנה אמרז"ל שנשמת הצדיקים הם נקרבים ע"ג המזבח העליון זהו ענין כשהגיע זמן שחיטת התמיד היו מסתכלים בחברון כדתנן ריש פ"ג דיומא הרואה אומר ברקאי מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן כי אדה"ר ניטל ממקום כפרתו ממקום מזבח אדמה ונקבר בחברון ומשם ישוב למזבח של מעלה להיותו קרבן ואף שאמרנו שכל הדורות נכללים. כי הם השרשים ואנחנו הענפים והם אבותינו ואנחנו בנים להם אבל הכל כח אדם וחוה ששניהם נקראים אדם כיצד אברהם ושרה הם הם תיקון אדם וחוה וקיומם, ויצחק ורבקה הם קלסתר פנם של אברהם ושרה ונתהוה העולם ע"י יעקב אבינו שופרי" דיעקב מעין שופרי" דאדם ונתדבק בעץ החיים כי אדה"ר קלקל בעץ הדעת והאבות התחילו לתקן הקילקול אברהם שורש עץ הדעת טוב ורע לתקנו ויצחק הוא עץ הדעת שממנו טוב ורע ויעקב הוא התוכיות עץ החיים בתוך הגן מטתו שלימה אשר על אומה ישראלית אמר השי"ת, ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם. והם מוכנים לחיי עד.

 

הרב טוב הארץ הביא בשם כנפי יונה וזלה"ק ומערת המכפלה אשר בחברון תוב"ב שם קבורת האבות וידוע כי הוא מעבר לג"ע התחתון, כי עובר לסחר בגימטריא אורח לגן, כי לסחר חסר ואו כתיב, ובגימטריא חצר לרמוז כי המערה הוא כחצר לג"ע כאשר יתבאר וכן עובר לסוחר גימטריא תקע כי עבר לסחר כתיב חסר לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח, וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם כי הוא יתד תקוע לעבור לג"ע תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם, כדי ללכת לג"ע תחתון בלא צער ומלת תקע נרמזת שלשה פעמים בתורה, א'  באמרו ויעקב תקע את אהלו בהר, הב' ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד, והג' ותקע כף ירך יעקב, פי' יעקב תקע רצה לומר כיון לתקוע את אהלו ר"ל אשתו, את לרבות את עצמו, בהר ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו ע"ג זו, ב' מערות בהר תחתון, וב' מערות בהר עליון, ומלת תקע בג"י עבר לסחר, ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לג"ע כנזכר, וכיון להתפלל לד' בכונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו, שכן נזכר מששת ימי בראשית וכן ולבן תקע את אחיו, ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב, שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לג"ע שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע, ואם ח"ו לא הי' נקבר יעקב במערת המכפלה שום אחד מישראל לא הי' עובר דרך שם, וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם ע"י אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה, וזהו מאמרז"ל ולבן ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי, וכן סמאל עם יעקב דכתיב ותקע כף ירך יעקב, והענין דע שכונתו היתה לעשות יעקב בעל מום, כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות, כדי לקבור שם עשו ובת זוגו, ולא עלה בידו שמיד רפא אותו הקב"ה באמרו ויבא יעקב שלם וארז"ל שלם בגופו כי האל יתברך ברוב חסדיו, הפך כונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקוע במקום נאמן, בהקבר במערה כנזכר כדי לעבור זרעו דרך שם. השי"ת ינחילינו לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו כלו אומר כבוד אמן.

 

והנה הרב חסד לאברהם הביא גם הוא זה המאמר, אולם בשינוי לשון קצת ולעריבות נעימות דברי קדשו אמרתי להעתיקו בלשונו שם מעין שלישי עין הארץ. נהר י"ג וזלה"ק ומערת המכפלה שחברון אשר שם קבורת האבות כבר נודע אשר משם הוא מעבר אל גן עדן התחתון כי עבר לסחר גימט' אורח לגן גם גימט' חצר כמו לסחר לרמוז כי המערה לגן עדן הוא כמו חצר לבית כמ"ש בסוד במקומו, עבר לסחר גימטריא תקע לרמוז כי מי שהוא דר בחברון הוא בטוח כשיפטור ונקבר שם שנפשו זוכה להעלות בגן עדן התחתון בלא עיכוב בעולם מאין שום מוחה בידו בלי שום צער כלל, והנה מלת תקע נרמז ב' פעמים בתורה, האחד ויעקב תקע את אהלו בהר וגו' והב' ולבן תקע את אחיו בהר גלעד, פירושו כי יעקב תקע את אהלו ר"ל את אשתו, ומלת את לרבות עצמו בהר לרבות מערת המכפלה שהם שנים הרים זו על גבי זו. וב' המערות בהר התחתון וב' המערות בהר העליון ומלת תקע בגימט' עבר לסחר ר"ל כי מערת המכפלה הוא המעבר אל הג"ע כנזכר, ולזה כיון יעקב אבינו ע"ה, והתפלל לה' יתברך בכל לבו שיזכה להקבר עמה במערת המכפלה הוא ואשתו. כי כן נגזר לו מששת ימי בראשית. ולבן תקע את אחיו ר"ל שלבן כיון בחכמתו להעתיק את יעקב משם. כדי שלא יקבר שם במערת המכפלה ורצה להרוג אותו ולתקוע את אחיו ר"ל עשו וישמעאל אשר המה יזכו לקבור שם לעבור דרך מערת המכפלה אל הגן עדן כי כבר ידע שישמעאל ובניו ובני קטורה נאחזים הם באברהם אבינו ע"ה ועשו ואלופיו הם נאחזים ביצחק אבינו ע"ה ואם חלילה לא היה נקבר שם יעקב אבינו עליו השלום במערת המכפלה אז לא היה שום אדם מישראל יוכל לעבור דרך שם לג"ע רק העכו"ם כולם הנתלים בישמעאל ועשו שהיו נכנסים ועוברים דרך שם על ידיהם כי יש להם אחיזה באברהם ויצחק הנקברים שם במערת המכפלה ואל זה כיונו רז"ל באמרם ולבן בקש לעקור את הכל כמו שאמר הכתוב ארמי אובד אבי, וכמו כן אירע ליעקב עם סמאל כמו שאמר הכתוב ותקע כף ירך יעקב, והנה כונתו של סמאל היה לעשותו בעל מום כדי שלא יקבר שם במערה עם אברהם ויצחק וכדי שיקבר שם עשו ובת זוגו, אבל לא עלה בידו כי מיד ריפא אותו האל יתברך כמ"ש רז"ל ויבא יעקב שלם שלם בגופו וכו' והאל יתברך ברחמיו וברוב חסדיו הפך כונתו של סמאל ותקע ליעקב במקום נאמן להקבר במערה הנז' כדי להעביר זרעו דרך שם לגן עדן עכ"ל.

ואחרי הודיענו השם את כל זאת כי מעבר כל הנשמות לגן עדן הם דרך חברון דרך מערת המכפלה אשר שם. גם מבואר בזהר הקדוש פ' לך לך דף פ"א ע"א בסתרי תורה שם גם בזהר רות הנקרא בשם הראדני. כי שם הוא משפט הנשמה אם לשבט אם לחסד אם זוכה מכניסין אותה לעבור דרך שם להתעדן בגן עדן ואם ח"ו לא, דוחין אותה לחוץ, עד שתקבל עונשה ר"ל כמבואר שם קרוב הדבר להאמין כי בזכות הצדקה אשר מבואר ברז"ל כי על ידה ניצולין מדינה של גיהנם. ובפרט הצדקה הנעשית במקום הזה עושה רושם במקומו להיות לו למלאך מליץ אחד מני אלף לעת קץ בבא יום פקודתו ללמד עליו סנגוריא לתועלת נשמתו להכניסה לגן עדן ובפרט לפי המבואר במאמר הקדוש אשר יובא לפנינו בכונת הצדקה לאה"ק ת"ו אשר הוא לתכלית הזה. ואולי זה היה טעמו של הרה"ק האלהי מרנא ורבנא רבי מאיר מפרימישלאן זצוקללה"ה זיע"א ששיבח ועילה מאד מעלת הצדקה לעיה"ק חברון ת"ו במעלה עליונה מאד. ונאה דרש ונאה קיים כי העניק מטובו הרבה לאנשי עיה"ק חברון ת"ו וכן החזיק אחריו תלמידו הגאון הקדוש מו"ה צבי זצוקללה"ה אבד"ק ליסקא. כי במכוון שלח מאנ"ש להתישב בעיה"ק הזאת והעניק להם מטובו בידו הרחבה. מי יתן והיה לבבם של הנדיבים בעם, לשום עיניהם ולבם אל המקום הקדוש הנורא הזה הנשכח מני לב. ותחשב להם לצדקה להמליץ טוב בעדם.

 

ואלה דברי הגאון הקדוש המקובל האלקי מרנא ורבנא מו"ה נתן שפירא זצוקללה"ה מחבר ספרים הקדושים מצת שמורים ויין המשומר וטוב הארץ ועוד ספרים קדושים, ונמצא בכתי"ק מאמר נורא וקדוש מענין צדקת אה"ק, וכבר נדפס בספר ריקאנטי על התורה סוף פרשת ויחי, וזלה"ק:

הנה נודע שכל הנשמות צריכים לעלות דוקא דרך א"י ששם שער השמים וכשבאים לשם סמוך לסולם הרוחני שמסבב כל ארץ ישראל ורוחב ארבע מאות פרסה שם יושבים הבתי דינים ודנין הנשמה אם היא ראויה להכנס לארץ ישראל כדי לעלות למעלה אם היא זכאית מניחים אותה לכנס ואם לא אזי משליכין אותה תוך כף הקלע רח"ל, ובאיזה זכות היא נכנסת בזכות הצדקה כמ"ש והלך לפניך צדקך וכבוד השם יאספך, וזהו שאמר כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל אם תרצה להנשא למעלה לרקיע הנשמות של ישראל העומדים על הראש של בן אדם בסוד הצלם כדי ליתן דין ומשפט על עבירות שעשו בימיהם וזהו שאמר לפקודיהם ר"ל לפקודה שלהם לבית דין שהם פוקדים כל עונותם ונתנו איש כופר נפשו כי כל החמשה בחינות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה כולם בשם נפש יקראו ולכן דוד המלך ע"ה חמשה ברכי נפשי כמו שאמרו רז"ל, וזהו שאמר שצריך ליתן פדיון נשמתו ואמר לאיזה מקום צריך ליתן וז"ש בפקוד אותם ר"ל במקום שיושבים הבתי דינין שהוא שם בארץ ישראל ואותו המלאך שנברא מן הצדקה זו שנתן לארץ ישראל הוא המוליך הנשמה בלי שטן ופגע רע לארץ ישראל לעלות למעלה, וזהו שאמר ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם שאפילו שדנין אח"כ במשפט אותו המלאך הוא מליץ יושר בפניה ומציל אותה מאבן נגף שהוא מקטרג וע"ז נאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיש לאדם ישרו, ויחנני ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, שהוא המלאך הנברא מהצדקה שהוא כופר נפשו עכ"ל המאמר.

 

הרב שער החצר בסי' ש"פ הביא מאמר אחד נפלא מאד, והוא מה שמצא כתוב בכתבי אחד קדוש וז"ל:

הלא תדעו שחברון הוא לשון חבור ואחוה שהדרים בעיה"ק חברון ת"ו צריכים להיות באהבה ואחוה ושלום וריעות ולזה אבותינו הקדושים הטמונים בתוכה לא היו רוצים להזכר כבודם על המחלוקת שלזה אמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי ודרשו רז"ל בקהלת בעדת קרח אל תחד כבודי שלא יזכר במחלוקתם וכיון שלא רצה להזכר שם כבודו במחלוקת הוא הדין בכל מחלוקת וכן כיון שיעקב אאע"ה שהוא קו אמצעי שכולל אברהם ויצחק אמר כן אם כן גם אברהם ויצחק על דעתו יסמכו ולכן אברהם יצחק יעקב גימטריא תרל"ח כמנין נזר השלום, אי נמי שלום בחברון, שרצונם שיהי' שלום בחברון ועל כן כל מחלוקה אינה מתארכה בחברון, גם חברון יש לה שלש מעלות א' שהיא מא"י והב' שהיא מערי מקלט, והג' שהיא מערי יהודה, גם חברון ת"ו גרמא לכל ישיבת א"י לפי שע"י שכלב בא לחברון כמו שכתוב ויבא עד חברון, ניצול מעדת מרגלים, וע"י זה נמצא קיום והעמדה וזכות להכנס לא"י, ונמצא שקדושת חברון ת"ו היא גרמא שנכנסו ישראל לארץ ישראל, ואע"ג שרז"ל אמרו שבא כלב להשתטח על קברי אבות מכל מקום הכתוב לא תלה ביאתו אלא בחברון לומר שקדושת חברון ת"ו היא שעמדה להצילו מצעת מרגלים גם חברן נמצא בתורה חסר אותיות חבר נון ואות נון פשוטה רומזת על קשר ויחוד כל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שכל העולמות מיוחדין ומקושרין בהארת א"ס בהם, וכן חברן באמצעותה קשר ויחוד כל העולמות, ולזה רמז חברן חסר וי"ו בגימטריא עשר פעמים הויה שהוא כללות עשר ספירות דכל העולמות, וזהו חבר נון שהיא דוגמת נון.

(עד כאן מה שאני זוכר: ויען שהעירוני מן השמים לדרוש במעלת חברון אמרת אל לבי לכתוב איזה רמזים במספר חברון ת"ו, ליקבה"ו, וזה החלי בס"ד חברון בגי' הוא אברהם ולכן רצה אברהם אבינו ע"ה להקבר, ובה ינוחו דמיכי חברון לרמוז שבחברון שם התחלות החסד שהוא בחינת אברהם, ואפשר שעל זה נקראת חברון שהוא לשון חיבור ואהבה לפי שבחינת החסד נקרא היכל אהבה, וע"ש החסד נקרא חברון חבור אהבה ואחוה, אפשר שזהו הטעם ג"כ מ"ש במשנה האיר פני כל המזרח עד שבחברון לפי שבחינת הבוקר הוא חסד בסוד בקר אברהם ולכן היו אומרים עד שבחברון ששם התגלות החסד, ובגי' חברים ששם דמיכי חברון שנקראים חברים כנז' בס' רוח נאמן גם לרמוז שהדרים בה צריכים להיות חברים יחד, וגם בגי' אליהו פנחס לרמוז תחלת גלוי אליהו ופנחס להיות מבשר בחברון ת"ו לאבותינו הקדושים כמובא בזהר, גם חברון מלא בגימ' רס"ו כמנין מטה כלפי חסד, כנ"ז שמורה על התגלות החסד שבה, גם גי' סיני מלא שניתנה בו תורה ובזה א"ש מ"ש בזוה"ק ח"ג דק"ס ע"א חברון דא אורייתא, גם בזה אפשר ליתן טעם מה שראיתי בכתבי הקודש של חיד"א זלה"ה שאחד קדוש חלם שהלומד תורה לשמה בחברון ת"ו מתקן עון פגם הברית, וא"צ לא סיגופים ולא תעניות, לפי שסוד סיני מלא בגי' חברון שמורה שהלומד תורה בחברון כאלו לומד בסיני, ושם במעמד הר סיני פסקה זוהמתן ולכן הלומד תורה לשמה בחברון ת"ו נפסקה זוהמת פגם הברית ממנו בלא סיגופים ובלא תענית כעין הר סיני, ובזה יובן מש"ה וישלחהו מעמק חברון שיוסף הוא בחינת יסוד וללמוד תורה בחברן לשמה הוא תיקון יוסף שהוא יסוד ולא יוכל לשלוט דין עליו ולכן וישלחהו מעמק חברון רוצה לומר מסוד עמק חברון שהוא תיקון הברית ויבא שכמה, ששם חטאו השבטים במילת הערלים שמלו אותם בע"כ, ויש מקום לחול על יוסף שהוא יסוד, וזהו רמז הכתוב והשבתי חי' רעה מן הארץ שר"ת ע"ה חברון לרמוז שחיה רעה המחטיאה בטומאת קרי לא יש לה שליטה כ"כ בחברון כנ"ז ועוד לפי שחברון לשון חבור ואין שליטה בה להבאים מעולם הפירוד ולזה והשבתי חיה רעה מן הארץ.

ובזה אפשר שזהו מ"ש בשם פרקי רבי ישמעאל שהיושב בחברון ת"ו אפי' יושב בטל נותנים לא שכר כלומד תורה שבחברון מספר סיני מלא ואפשר שלזה הטעם בחרו אבותינו הקדושים זי"ע להטמן בה, כדי להיות נחשב להם כאלו טמונים בסיני, גם אפשר ליתן טעם שמספר סיני מלא כמספר חברון הוא שידוע שפתח ג"ע הוא בחברון ושם עוברים כל באי עולם, וידוע תחילת דינו של אדם קבעת עתים לתורה וא"כ בן אדם המשים בדעתו שפתח ג"ע בחברון בוודאי ילמוד תורה שניתנה בסיני גם בחברון גימ' הבוטח בה' חסד יסובבנו, לרמוז מה שאמרו רז"ל אין לך טרשין בא"י כמו חברון שאינה כל כך ארץ זבת חלב ודבש כשאר א"י  וצריך הדר בתוכה להיות לו בטחון גדול גם חברון גימ' בינה צדקה, גם גימ' חסד צדק, גם גימ' צדקה בא"ד והמשכיל יבין וא"ש את"ם, ע"כ דב"ק ודפח"ח הוצק חן בשפתותיו עוד כתב שם הרב שער החצר ז"ל ולענ"ד נ"ל לרמוז כי חברון מלא ואז גימ' אדירים עם הולל ששם אבות העולם שנקראים אדירים כמו שהובא בספר רוח נאמן בשם שתי ידות באגדתא דבראשית, שאין אדירים אלא אבות שנאמר ואדירי כל חפצי בם, גם חברן חסר גימ' עשר פעמים הויה כמו שכתוב לעיל לרמוז שהדרים שם צריכים – להיות באהבה ובשלום וזה א"א כ"א ע"י מדת ענוה כמ"ש הרב עיר וקדיש בספר פורת יוסף אההיא שהתורה אינה ניקנית אלא בשלום ושלום א"א כי אם ע"י ענוה וכו' יעוי"ש הביא דבריו בספר חומת אנך תהילים ל"ז וע"י הענוה כתבנו למעלה בסי' קמ"ח בשם הרב דרך משה בשם המקובליםדכאשר האדם זוכה למדת הענוה ולהיות שח עינים אז השתי עינים שהם שני יודין של שם הויה והחוטם שהוא כנגד הויה אז זוכה לתקן שם הויה ב"ה ורז"ל אמרו דה' גונין אית בעינים ואם כן כשזוכה האדם לתקן ה' הויות שהם גימ' ק"ל גימ' עין, וכשזוכה האדם לתקן גם העין השני זוכה לתקן עוד ה' הויות, ואז עולם בין הכל סר וזה אמר וירא ה' כי סר לראות ר"ל כי ע"י התורה זוכה לתקן עשרה הויות בגימ' סר, ולזה חברן שהוא לשון חבור ואהבה ושלום ואי אפשר כי אם ע"י הענוה גימ' סר לרמוז כי ע"י מדת הענוה מתקן עשר הויות.

ואגב אורחין  בענין השלום ראיתי בליקוטי הרב פני יצחק בשם הרב שפע ברכה, מדוע אמרו רז"ל נשיאות כפים ולא נשיאות ידים, והשיב כי יש י"ד פרקין באצבעות היד, וכנגדם יש י"ד תיבות בברכת כהנים עד תבת שלום, ותבת שלום הוא כנגד כף היד, ואחר שהשלום הוא העיקר לזה ברכת כהנים נקרא בשם נשיאות כפים כי השלום הוא העיקר.

גם חברון גימ' חי עם הכולל במספר קטן כמנין האבות גימ' חי, ובמקום אחר כתבתי דרמז הנז' הוא כנגד ח"י פעמים שכתובים האבות בתורה כמו שאיתא בירושלמי פ"ד דברכות, גם חי הוא יסוד כידוע, ובזה א"ש מה שכתוב לעיל וניתקן עון פגם הברית, גם חברון מלא במ"ק עולה כ"ג תהילות במ"ק עולה כ"ג עם הכולל רמז למ"ש בילקוט חדש בשם כנפי יונה שכל התפילות והתהילות העוברים למרום עוברים דרך מערת המכפלה. וכו' עיי"ש.

 

סדר שכיבת האבות במערת המכפלה

זהר הקדוש פ' שלח דקס"ד ע"א סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין, אדם ברישא, חוה סמיך ליה, שרה לגבי חוה אברהם סמיך לשרה יצחק סמיך לאברהם, רבקה סמיך ליצחק, לאה סמיך לרבקה, יעקב סמיך ללאה, אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא, דא רישא, ודא סיפא, בספרא דשלמה מלכא, איהו כדקא יאות והכי הוא, אדם וחוה בקדמיתא, ושרה ואברהם סמיך לון, יצחק ורבקה לזויא אחרא באורח מישור, בשורא חדא, יעקב ולאה באמצעיתא, ואינין נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין, ואדם וחוה, שרה ואברהם, יעקב ולאה, רבקה ויצחק, אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא, יצחק לגבי אבוה לא אורח עלמא ועכ"ד יעקב איצטריך באמצעיתא. עכ"ל הזהר.

כתב האריז"ל בספר קול ברמה, וז"ל סוד קבורת ד' זוגות במערת המכפלה, פי' ה"א הוא בציור כזה אדם וחוה, שרה ואברהם, יצחק ורבקה, לאה ויעקב, נמצא כי אדם הראשון הוא ראשון ויעקב הוא אחרון, והסוד שופרא דיעקב מעין שופרא דאדה"ר, פי' הב' דשלמא מלכא בספרו הוא בציור הזה אדם וחוה, שרה ואברהם, יעקב ולאה רבקה ויצחק, נמצא כי אדם בראש ויצחק בסוף בקרן זוית אחרת כמו שציירנו ויעקב באמצע והטעם כי אין כבוד להיות יצחק קבור עם אביו כמ"ש בסדר הראשון, ועכ"ז יעקב באמצע פי' כי גם יעקב אין ראוי לקבור עם אבי אביו, ואמר שעכ"ז יותר נכון לקבור בן הבן מן הבן עצמו, או אפשר רמז שגם שאמרנו הטעם משום שאין כבוד ליצחק ליקבר עם אביו זהו הטעם הראשון, אך עכ"ז יש סוד אחר דבלאו הי אטריך יעקב למיהוי באמצעיתא סוד הבריח התכון כי הוא משים שלום ומכריע וזהו שאמר ועכ"ד יעקב באמצעיתא, אמנם לשני הפירושין לעולם נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין עכלה"ק והציורין אשר אמר לא זכינו לראותם כי לא נמצאו בדפוס וז"ל המקדש מלך פי' דלכ"ע הסדר הוא, אדם וחוה שרה ואברהם ופליגי ביצחק ורבקה וכו' דלתנא קמא יצחק ורבקה, לאה ויעקב, ולספרא דשלמה מלכא, יעקב ולאה רבקה ויצחק נמצא שיעקב הוא סמוך לאברהם מפני שני הטעמים דמפרש עכ"ל והרב עטרת צבי כתב וז"ל נ"ב נראה לי דלפירש הראשון – הציור הוא כן

והקדים הזהר שרה לאברהם כי נתקברה תחילה וכן לאה סמיך לרבקה מטעם זה

ולפירוש שני הציור הוא כן

והנה קורא ליעקב ולאה אמצעיתא ע"ד אמרם ז"ל ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית וכו' כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא לימין והוא אברהם מערבית דרומית ואתי בזה שפיר נשין לגבי נשין ודוק בזה ועיין בזהר הרקיע ודלא כמק"מ עכ"ל.

והרב סדר הדורות אצל קבורת יעקב הביא וז"ל קבורת האבות בזהר שלח גם שורות כזה לפירש הראשון

ובספר שלמה נמצא בדרך אחרת כזה

ולפלא על הגאון הקדוש הנורא בעל סה"ד אחרי כי נחית להביא סדר קבורת האבות למה השמיט דברי הירושלמי פ"ד דתענית הלכה ב' דאיתא שם אמר רבי שמואל בר רב יצחק אבות דרך הסב הם קבורים ופירשו הגאונים פני משה וקרבן העדה דאברהם באמצע יצחק למעלה הימנו ויעקב למטה הימנו גם הגאון יפה מראה פירש כן, אולם הרב מראה הפנים העיר בזה, וז"ל כי דרך הסב הוא רק כשהסיבו יחד אבל האבות לא נקברו בזמן אחד וכתב עוד וכשהייתי באיטליא דברתי עם שליח אחד מחברון גברא מהימנא ושמו חכם ר' יצחק זאבי ז"ל ושאלתי אותו אם יש לו איזה ידיעה מפי השמועה יגיד לי והשיב האמת שאין רשות לשום אדם לכנס שמה אבל זכורני כשהייתי בן שבעה או שמונה שנים נכנסתי אז אם אמי ז"ל עפ"י סיבה שהשומר חלה מאד ושלח אחרי אמי שהי' מכירה שהיא בקיאה הרבה ברפואות העשבים והסממנים וציוה שתבוא אליו בלילה ובהצנע מאד ולקחה אותי אתה עמה ברשות השומר הלז וכשנכנסנו להחצר הוליך אותנו למעלה להכיפת הבונוי' על גבי המערה, והיא שעשתה הילני המלכה לכבוד והיא מצוירת ובנוי' לתלפיות, יפה עד מאד, וכשהיינו למעלה ראינו שבשמי הכפה מצוין הכל ובסימן על האבות ואמהות הנתונים במערה למטה ושם אי איפשר לשום אדם להכנס, ובתוך כך ראינו בשמי הכפה בראש כתוב אברהם ובצדו כנגדו שרה, ובאמצע כתוב יצחק ובצדו כנגדו רבקה, ואח"כ יעקב ובצדו כנגדו לאה, ואם הוא כך צ"ל דרך הסב דקאמר הכא היינו כענין ריש הברייתא בזמן שהין שתי מטות הגדול שבהן עולה ומיסב בראש העליונה וכו' וכמו שאמרנו שהרי אברהם ושרה נקברו בראשונה שמה, והשני לו למטה ממנו וכו' עוד סיפר לי החכם השלם הנז' שראה עוד שם מן הצד כמו תיבה עשויה בתוך עמוד הכותל. ושאלו להשומר מה זה ואמר שמקובלים הם כי ראשו של עשו טמון וקבור שם כאגדת סוטה בבבלי וכאגדת ירושלמי פ"ק דכתובות שמסורת בידם מאבותיהם שיהודה הרב לעשו עיי"ש כי קצרת.

 

גודל מעלת ענין קניית נחלה באה"ק ת"ו ובפרט בעיה"ק חברון ת"ו ספרי בפרשת עקב איתא וז"ל, הרי הוא אומר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, (ירמי' ג' י"ט) ארץ חמדה, ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושלטונים שכל מלך ושלטון שלא קנה בא"י חלאות אומר לא עשיתי כלום, רבי יהודא אומר וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר כולם היו בא"י אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושלטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי אומר לא עשיתי כלום, כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטיאות וחולאות בא"י אומר לא עשיתי כלום.

ולבאר דבריהם הקדושים כתב הרב לב אהרן ביהושע י"ג סימן ט', וז"ל חכמינו ז"ל בהיותם מספרים שם בשבחה של ארץ ישראל הביאו ראיה מזה הפסוק לומר שהדבר הטוב והמשובח הוא, מה שהכל יכספוהו, ולפי שהי' מביא ראי' לזה מהמקומות אשר היו נקראים בשמות מתחלפים לפי שהיו נקראים ע"ש אומות מתחלפים שהיו נלחמים עליה היא ראיה חלושה, שנוכל לומר בשינוי השמות טעם אחר, לזה אמר הרי הוא אומר, ירצה, למה תביא ראיה מכל זה שהכל יכספו את הארץ, הרי הוא אומר, ואתן לך ארץ חמדה, שנראה שהיא נחמדת ונכספת מהכל, ולפי שהי' לו לומר ארץ חמודה, לומר שהיא חמודה מהכל, אחר שהחמדה היא בבחינת החומד אשר יחמוד הדבר, לא בבחינת עצמה מצד היותה נחמדת, ועוד כי מלת חמדה שם דבר, ומלת חמודה שם התואר והסמיכות יורה על היותו תואר וא"כ היו לו לומר חמודה או נחמדת לזה אמרו שקרא חמדה לחולאות ירצה שהוא תכשיט למלכים ולשטולנים שמי שלא היה לו קנוי בארץ ישראל חולאות היה אומר שכל מלכותו כאין נגדו ולא עשה ולא כלום בכל מה שעשה, ובזה היה חמדת הדברים כולם, אחר שלא יחמדו המלכים מלכותם אלא בה, ופירש הפסוק ארץ שהיא נותנת חמדה לאנשים המלכים במלכותם שאם לא קנה בא"י אין לו חמדה בכל מלכותו. כי אומר לא עשיתי כלום, והוא מה שאמר הכתוב צבי צבאות גוים ירצה יופי כל צבאותם שלא היה יפה בעיניהם מה שהיה להם מן הצבאות, אלא בחלק שהיה להם מן הארץ, ורבי יהודה יליף זה ממה שיחס השלשים ואחד מלכים לארץ ואי אפשר שנאמר כי אחר שכל המלכים אשר היו בעולם שלשים ואחד שכולם היו בא"י ושאר הארצות בלא כלום, והנה למד רבי יהודא שכל המלכים לא היו אלא שלשים ואחד ממה שאמר הכתוב אחר שמנאם (יהושע י"ב) כל מלכים שלשים ואחד, שמלבד שהוא מיותר, היה לו לומר כל מלכי הארץ אלא שמה שבא ללמדינו, הוא שכל מלכים שהיו אז בעולם היו שלשים ואחד מלכים והיאך יתכן שנאמין שכולם היו בארץ אלא וודאי שכל אחד במלכותו ונקראו מלכי הארץ לפי שלכל אחד היה חלק בארץ ובזה נבין אמרו (שם) ואלה מלכי הארץ אשר הכה וגו' שאחר שהם מלכי הארץ פשיטא שבארץ הכם ולמה אם כן הוצרך לומר המקום אשר בו הכם לזה נאמר שאמרו מלכי הארץ הוא מלכי כל הארץ (פירש מלכי כל העולם כולו) אלא שהיה להם חלק בארץ, ולזה באו כולם להציל חלקם מן הארץ, והוכו בארץ, עכ"ל הגאון הנורא נר המערבי בספרו הנכבד לב אהרן הנדפס בויניציא שנת שס"ח לפ"ק.

אליכם אישים אקרא הנדיבים בעם, אשר על נדיבות יקומו שימו לבבכם איך כל מלכי ושלטוני ארץ נתנו נפשם להיות להם חלק בארץ, ואם לא הי' לו חלק בארץ לא הי' לו חמדה בכל מלכותו, וגם בזמן הזה היא חמדת לבב שרים ורוזני ארץ, לא יערכוה זהב וזכוכית וכל חמדת תבל כאין נגדה, על אחת כמה וכמה אנחנו ישראל אשר הארץ ניתנה לנו למורשה, וזכות גדול הוא לכל מי שיש לו חלק ונחלה באר הקדושה בחיי חיותו, גם לאחר אריכת ימיו ושנותיו בעולם העליון כמבואר בכמה מקומות, וכמו שהביא הגאון הר' אברהם אבן עזרא, בפ' וישלח על פסוק ויקן את חלקת השדה זה לשונות הזהב מעלה גדולה יש לארץ ישראל ומי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עוה"ב ועוד חיבה יתירה נודעת למי שיש לו נחלה בעיה"ק חברון ת"ו ממה שכתב הגאון הקדוש מו"ה דוב בער נבג"מ בהגאון הקדוש שר התורה מוהרש"ז נבג"מ בעל התניא והשו"ע וזלה"ק מצאתי כתוב בכתבי הגאון הרדב"ז זלה"ה שכל מי שיש לו חלק ונחלה בעיה"ק חברון בטוח הוא שינצל מחיבוט הקבר. והדברים עתיקים. כדאים וראוים לסמוך עליהם, חוסו וחמלו על נפשותיכם להטיב לכם ועל חרבות העיר קברות אבותינו הקדושים, העיר היונה חמדת הלבבות מראש צורים וגבעות עולם, זכותם יגן עלינו להושע בתשועת עולמים בב"א.

הכל הולך אחר החתום!

שיל"ת טוב אחרית דבר בעתו עת דודים, מה נכבד היום הזה בהגלות נגלות לכם מאחד הפחותים כמוני, אשר לקטתי באמרים – מאחורי הקוצרים, ואספתים אל תוך ילקוטי, ילקוט העני, משילכו הנמושות, לקוטי בתר לקוטי, חותם תכנית אמרי נועם, צוף דבש, מגוית אריות מהררי נמרים מבארות חפרום שרים, מאורות הגדולים, רבותינו הקדושים, זכרם לברכה, פנינים יקרים משובצים זהב מלאים זיו מפיקים נוגה, המה בגדלם, מעריצים ומקדישים, מפליגים ומגדילים, שבח ערב יקר ערך מעלת קדושת המקום הנורא הזה קרית ארבע היא חברון תבנה ותכונן, העיר היונה חמדת לבב אבוה"ק זיע"א אשר חמדוה לישיבתם בה כמבואר בזוה"ק בראשית דקכ"ז ע"א הובא בשל"ה הקדוש האירו דברי קדשם למעלה בילקוטינו זה, וזה לשונו הקדוש, כדין תאיב אברהם דיוריה בההוא אתר ולביה ורעותיה הוה תדיר במערתא, נראה בעליל כי לבד עוצם חשקו אל המערה נכספה וגם כלתה נפשו, לשום את דירתו במקום הקודש הזה.

והענין הוא כי הגם אשר עוד טרם זאת, נטה שם אהלו וביתו נאוה קודש ושם כרת עמו הברית, ושם נגלה אליו השם כבר נגזרה גזירת בין הבתרים ומעת לידת יצחק אבינו ע"ה התחיל הגרות כידוע מרבותינו ז"ל והוכרח לגור בארץ פלשתים ימים רבים, וגם בבאר שבע, אנוס על פי הדבור.

אפס רבו געגועיו לשוב לשבת להתעדן להתעלס באהבת קדושת המקום המקווה והנכסף לתכלית הנבראים אם כן איפוא זאת חובתינו ונעשינה, לצאת בעקבי הצאן, ללכת בדרכיהם הקדושים, לאהוב את אשר אהבו, ולחמוד את אשר חמדו, ולבחור באשר בחרו, לחונן עפר קודש מקום מנוחתם וחמדתם זיע"א, מעשה אבות ירשו בנים, לשכון במקום קדשם ולהתאמץ בכל עוז להגדיל הישוב, ולהשמיע קול יעקב בחוצות וברחובות מקום טהרתם.

ואם אין כל אדם זוכה לזה לשום דירתו שמה במקום הקודש, על כל זאת מגמת נפשו ורצונו ראוי שתהי' עינו ולבו שמה כל הימים במחשבה ורעותא דלבא מתוך אמתת נקודת הלב.

ומחשבה מועלת במקום הקודש כמבואר במסכת כתובות דף ע"ה ע"א, (תהילים פ"ז) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון. א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אחד הנולד בה, ואחד המצפה לראותה וע"ד האמת יובן עפ"י מימרת רשב"י בש"ס ברכות דף ה' א' תנא רשב"י אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא ניתנו אלא ע"י יסורים ואלו הן תורה א"י ועוה"ב, וכו' עיי"ש וסוד הדברים כי שלשת אלה הם תלוים בעולם המחשבה, כידוע לכל מבין, תורה בסוד אורייתא מחכמה נפקת, א"י בסוד אבא יסד ברתא, עוה"ב בסוד ונהר יוצא מעדן וכולם לא נתנו אלא ע"י יסורים בסוד כך עלה במחשבה במיתתו של ר"ע. (והדברים עתיקין ולא באתי אלא כמזכיר לעורר ואני חסר תבונה).

אשר עפי"ז יבואר ויובן סמיכת מימרות הש"ס סוף כתובות דקי"א אחר אריכות דבריהם בשבח אה"ק ת"ו ומעלת הנקברים שמה, שר"א אומר מתי חו"ל אינם חיים ורבי אילעא אומר דצדיקי חו"ל חיים ע"י גלגול מחילות, אביי אמר מחילות נעשו להם בקרקע וכו' עיי"ש והביא עוד תיכף מאמר רבי אלעזר עמי הארצות אינם חיים שנא' (ישעיה כ"ו) מתים בל יחיו, תנ"ה מתים בל יחיו יכול לכל ת"ל רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה, א"ל ר"י לא ניחא ליה למרייהו וכו' א"ל מקרא אני דורש (שם) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכו' א"ל מצאתי להם תקנה מן התורה (דברים ד') ואתם הדברים בה' וכו' וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (שם) כי השם אלקיך אש אוכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח, והמהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה אשר סמיכות המאמר הזה לכאן לכאורה אין לו מקום, אולם עפ"י דרכינו יבא כמין חומר, ירצה יען כי שניהם יחד המתנות הטובות האלה תורה וא"י שלובים גם יחד בסגולותיהם הפרטית הזאת כאשר יכונו יחד באור מקור מחצבם, כי כמו שמצינו במעלות סגולת התורה אשר גם מי שלא זכה להשתמש באורה בפועל, נמצא לו תקנה שיוכל לזכות להנות מאורה בהיותו משמש הכשר עמלים, בהיותו מהנה ת"ח מנכסיו אז אור תורה תחייהו, כמו כן בדבר הזה תגדל גם מעלת א"י, כי גם מי שלא זכה בפועל לקיים מצות ישיבת א"י יוכל לזכות בה במעלת רוחנותה, בהיותו מצפה לראותה, ובמה יודע איפוא תכלית כונתו הטובה, בהיותו מהנה יושבי הארץ מנכסיו ומשתדל בכל כחו להחזיק בידו יושביה למען יחזקו בתורת השם ויראתו, אשר תרוויהו איתנהו, אז יחשב לו כאלו קיים בפועל מצות ישיבת הארץ לזכות במעלותיה הרוחנים, כי ענין אחד להם כמאמר רשב"י הנז' ובזה יוצדק סמיכות המאמרים, אשר עפ"י פשוטם אין להם קשר יחדיו.

ועתה אתם ברוכי השם, שלומי אמוני ישראל פקחו עיניכם, ושימו לבבכם, לקול הקריאה הנאמנה הזאת, אל תשקיפו אל שפלות המדבר, אחים יקרים הביטו נא יראו אל רוממות מעלת הדברים, אשר הם מרומים ישכונו, חוסו וחמלו על חורבות העיר הזאת עורו נא התעוררו נא ברגש קודש מאד נעלה קומו והתעודדו לצאת לעזרת השם בגבורים מלאו ידכם לשאת עליכם ברכה איש אחיו יעזורו ויאמר לרעהו חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד עיר אלקינו מקום מנוחת אבוה"ק זיע"א המושפלת עד שאול תחתיה, נשכחת מני לב, אין עוזר ואין תומך, ואין חונן ואין מרחם, השתדלו והרבו פעלים לתורה ולתעודה איש איש ממלאכתו, מי בגופו ומי בממונו מי בגויתו, ומי בהונו החכם בחכמתו, והעשיר בעשרו והנדיב בנדבתו והמשתדל בהשתדלותו בכדי שיוכלו להרבות הישוב בעיר קדשינו ת"ו קנו אחוזות, בנו בתים בתי מחסה לעניים, בתי חסד בתי תלמוד תורה וישיבות העמידו מעמדות יסדו בתי מדרשות ופתחו שעריהם תמיד כל היום וכל הלילה, אל יחשו המזכירים את השם, וחפץ השם בידכם יצליח, ויהי נועמו עליכם שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ונזכה כולנו יחד לשמוע קול שופר של משיח צדקינו אילו של יצחק אבינו ע"ה בב"א כעתרת העלוב הנדכא, שח מעפר צועק ונאנח מקירות הלב, משמיע במרום קולו, אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם, מדבר בצדקה, ומעתיר בצעקה, חותם בברכה בש"א לחודש מנ"א דשנתינו התערב לפ"ג פעיה"ק חברון תובב"א העני המלקט מרדכי חיים בלאאמו"ר הרב החסיד והעניו מופלא בתורה ויראה כקש"ת מו"ה צבי הירש שליט"א, מגזע השל"ה הקדוש ז"ל. ולאמי מורתי הצדקת אשת חיל רבת פעלים מנבת מ' סימא ביילא ת', בת הרה"ג הצדיק מו"ה זאב וואלף זצ"ל בן בתו של הרב הצדיק המפורסם מו"ה יצחק מדאלינא, הנקרא בפי כל רבי איציקיל ר' מתתיעס זצוקלה"ה זיע"א ולמעלה בקודש דורי דורות גאונים וקדושים זיע"א.