בלוג

מראיה לרציה: הרב צבי יהודה הכהן קוק, "מרכז הרב" וחידוש היישוב היהודי בחברון | ד"ר נעם ארנון | צילום: גרשון אלינסון

במשך כל שנותיו בארץ ישראל, כרבה של יפו, רבה של ירושלים והרב הראשי לא"י, היה לראי"ה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - קשר מיוחד, נפשי ומעשי, לחברון עיר האבות. הוא פעל רבות למען היישוב בחברון, שעבר בימיו תהפוכות, זעזועים ואירועים קיצוניים ותהומיים. הוא עשה ככל יכולתו להביא לשיקום ראוי ומכובד של הישוב אחרי פרעות תרפ"ט, אך שאיפה זו לא התממשה. (בימים אלו נמצא ב"ה בשלבי השלמה ספר מקיף על חיבור הראי"ה קוק זצ"ל ועיר האבות חברון). בחסדי ה', חברון זכתה בדורנו לעבור מראיה וחזון – לרציה ובניין, כלשון הכתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עופרה יחוננו" (תהלים קב טו). הכיסופים לחברון זכו לצאת אל הפועל, להתגשם ולהתקיים בדבריו, פעולותיו ומעשיו של בנו וממשיך דרכו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. הוא זכה לעמוד בראש הישיבה שהיוותה כוח מניע מרכזי בחידוש היישוב היהודי בעיר האבות.

20.5.23, 23:08 | אלימלך קרזן | 10 צפיות

הערה: ב"עלון חברון" מס' 46 פורסם מאמר זה ובו תמונת הרב לוינגר עומד ליד הרב צבי יהודה במעמד הלוויית ספרי התורה. התמונה היא פרי צילומו של גרשון אלינסון, אשר תיעד וצילם את תהליך ההתנחלות וההתיישבות בחברון ובארץ ישראל מתחילתו לאורך שנים רבות. עקב טעות אנוש נשמט שמו של גרשון מצילום זה ב"עלון חברון". אנו מבקשים את סליחתו של גרשון, מביעים את צערנו והתנצלותנו הכנה על טעות מצערת זו ומקווים ומייחלים להימנע מטעויות בעתיד.
 
ד"ר נעם ארנון | צילום: גרשון אלינסון

רגשות הרצי"ה לחברון לפני שחרורה עלו בכאב ובזעקה על הניתוק מחברון, בשיחה המפורסמת בליל יום העצמאות תשכ"ז, בא ביטא את הכאב על נטישת וקריעת חברון מעם ישראל. בדברים שבקעו מעומק ליבו הוא תיאר את תחושותיו בליל החלטת החלוקה באו"ם (כ"ט בנוב' 47), ואמר כי חש קרוע לגזרים עקב חלוק וקריעת ארץ ישראל: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר - "וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ" (יואל, ד', ב')!" וכאן המשיך הרב בזעקה: "איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!" ("מזמור י"ט של מדינת ישראל", לנתיבות ישראל ב' ירושלים תשל"ט עמ' קנו)
לדברי תלמידו הקרוב של הרצי"ה, חנן פורת זצ"ל שנכח באירוע, כאשר הרב זעק כי בליל החלוקה הוא הרגיש "פצוע בכל גופו", הוא נראה אז כאדם פצוע ממש, פגוע בחתכים עמוקים, שארץ ישראל חורצת בגופו. ("משמיע ישועה" -  לדמותו של הרצ"י הכהן קוק, מאת: שמחה רז, הרב שלום קליין, הילה וולברשטיין, אור עציון תש"ע, עמ' 332).
 באופן מפליא, שבועות ספורים אחרי זעקת הרב צבי יהודה, עם ישראל חזר למחוזות המולדת, ובתוכם לאתרים התנכיי"ם עליהם זעק הרצי"ה - חברון, שכם ויריחו, וילדי כפר עציון חזרו לביתם.
 בעקבות שחרור חברון כתב הרצי"ה:
"באו פלאי מלחמת ששת הימים, ובדרך הבלתי צפויה ביותר חזרנו לחברון, וחזרה חברון אלינו. יד ד' היתה על לוחמי צה"ל ובסערת מלחמת המצווה שחררו את יהודה ושומרון, ונתקיים אז מקרא שכתוב "אם חפץ בנו ד' – והביא אותנו אל הארץ הזאת" (במדבר יד ח). אכן, בעזרת זוכר חסדי אבות, מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם, הביאו הבנים גאולה לעיר האבות, והגשימו את חזון כלב בן יפונה: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!" (במדבר יג ח). (שם  עמ' 349)
 
ישיבת מרכז הרב, ברוחו ובהנהגתו של הרצ"י, היתה הכוח המניע בתהליך חידוש היישוב היהודי בחברון. שחרור חבלי ארץ ישראל ההיסטורית והתגשמות השאיפה אותה ביטא הרב צבי יהודה,  מילאו את חוגי הישיבה תחושת התעלות והתרוממות רוח. בין התלמידים התהלכה ההרגשה כי הגיעה השעה "לפעול עם אל" ולהגשים את אמירת חז"ל "כל מי שפעל עם אל - יבוא ויטול שכרו", כמו שנאמר (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (ויקרא רבא כז). תלמידי ובוגרי הישיבה היו מראשי ומובילי השיבה לחברון. ברוחם של הראי"ה והרצ"י עלתה קבוצת המתנחלים, בהובלת הרב לוינגר,  לערוך את סדר הפסח בחברון בשנת תשכ"ח.  אחר הפסח, הרצ"י ביקר במלון פארק, ובירך בשם ומלכות "ברוך מציב גבול אלמנה" (שם  עמ'  350).
הרצ"י היה מעורה בנעשה והתעניין במהלך חיי הקהילה ובהתפתחות הישיבה. הוא עודד את המתיישבים, חיזק את המתלבטים, ושמח לשמוע על כל התקדמות. הרצ"י היה מעורב בשאלות שונות בחיי ההתנחלות, ואף בפרטים כגון - האם לקיים תפילה בראש השנה תשכ"ט במערת המכפלה מעבר לשעות המותרות, האם לקיים ברית מילה במערת המכפלה בניגוד להוראות, והאם להניף דגל במערת המכפלה בתפילת יום העצמאות, ועוד.
ביטוי ליחסו המיוחד של הרצי"ה לחברון היתה תגובתו לשגריר ישראל באו"ם, חיים הרצוג, בראשית שנת תשל"ז (1976). בדיון בעצרת האו"ם טענו נציגי מדינות ערב כי לישראל אין כל קשר למערת המכפלה וחברון. בתגובה, הקריא שגריר ישראל את פרק כ"ג מספר בראשית המספר על קניין מערת המכפלה, ובנוסף העלה אותם על הכתב במכתב לכל שגרירי המדינות ואף צירף פסוקים אלו לקבוצת המסמכים הרשמיים של האו"ם. לאות הוקרה כתב לו הרצ"י  (בתאריך: י"ד חשון התשל“ז) מכתב ברכה לבבי, בו כתב:
 
אגרת לנציג ישראל באו"ם, מר חיים הרצוג
שלום וברכה מרובה ליקירי נכבדי מאד, הדגול ונעלה מרבבות ישראל,
נציגנו לעומת אומות העולם מר חיים (בהג"י) הרצוג,
מכל רחשי לבבי ונפשי הנני בזה להביע לכבודך את רחשי התודות, ההכרות, ההערצות, אשר יהגה אליך כל בית ישראל, על הופעתך הנאדרת, המכובדת והנשגבה לגילוי כוח זכותנו וקנייננו, על מערת המכפלה אשר בקרית ארבע היא חברון, ממקור תורת אמת של דברי אלקים חיים בורא עולם וקורא דורותם, לעיני קבוצת אומות העולם.
כן תוסיף, תרבה, תגדיל, תאדיר גילוי קידוש השם, הבוחר בעמו ישראל וארץ נחלתו, אשר לעולם עומדת ותעמוד בברית נצחה האלקית, בצפיית גאולתה השלימה, בשיבת בניה לגבולם בשלימות, לעיני כל אפסי ארץ.
במלוא תוחלת הישועה השלמה, בכל חביבות חשיבות והיקר,
צביהודה הכהן קוק
(עלון מגד ירחים, בית הרב,  164 אייר תשע"ג, לפי: לנתיבות ישראל עמ' רסו)

הרב צבי יהודה המשיך ללוות ולעודד את ההתיישבות בקרית ארבע וחברון, ובהזדמנויות שונות מעורבותו באה לידי ביטוי בולט ומדגש.
אירוע ראוי לציון התרחש במעמד הלווית ספרי התורה שנקרעו וחוללו ע"י פורעים ערבים בערב יום הכיפורים תשל"ז במערת המכפלה. בהלוויה השתתפו אלפי יהודים, והרצ"י עצמו הגיע ללוויה וניצב על מדרגות מערת המכפלה ליד הרב לוינגר. השלטונות אסרו על הרב לוינגר לנאום בהלוויה, ככל הנראה מחשש להלהטת הרוחות ומכיוון שחששו שהוא יחשוף בעוז, כדרכו, את מחדלי הבטחון. אך הרצ"י עמד על כך שהרב לוינגר ידבר בהלוויה, ואכן כך נהג. כשהחל הרב לוינגר את דבריו נותקו הרמקולים, והוא נשא את דבריו בקולו, שנשמע היטב. בפתח דבריו ציין הרב לוינגר שהוא נושא דברים בהנחיית ראש הישיבה, ואז זעק על מחדלי הבטחון ועל ההסתה הערבית שקדמה לאירוע ולא טופלה כראוי.
 
(התמונה בראש מאמר זה, צילום: גרשון אלינסון. הערה: ב"עלון חברון" פורסם מאמר זה ובו תמונת  הרב לוינגר עומד ליד הרב צבי יהודה במעמד הלוויית ספרי התורה. התמונה היא פרי צילומו של גרשון אלינסון, אשר תיעד וצילם את תהליך ההתנחלות וההתיישבות בחברון ובארץ ישראל מתחילתו לאורך שנים רבות. עקב טעות אנוש נשמט שמו של גרשון מצילום זה ב"עלון חברון". אנו מבקשים את סליחתו של גרשון, מביעים את צערנו והתנצלותנו הכנה על טעות מצערת זו ומקווים ומייחלים להימנע מטעויות בעתיד).

הרצ"י היה אורח הכבוד בטקס העשור לקרית ארבע שהתקיים בפסח תשל"ח. בהמשך הוא תמך במילים חמות בנשים שהתנחלו בגבורה ובמסירות בבית הדסה בהנהגת הרבנית מרים לוינגר בתוככי חברון בתשל"ט. לנשים החלוצות הוא כתב:
ב״ה, ד' אייר התשל״ט
לזכות הנשים הצדקניות מחבבות הארץ הקדושה
בתוככי קרית ארבע חברון עיר אבותינו ת״ו
שמחתי באֹֽמרים לי בהגיע לי השמועה הטובה והנעימה על זו הזדרזותכן בתפיסת קביעות מקומכן החשוב בתוככי עיר אבותינו, עם האשור הממשלתי השייך ומצורף לכך. בכל לבבי ונפשי הנני מביע לכבודכן את ברכתי הנאמנה על כוננות צעדכן המופלא והנעלה הזה ברוך השם. כן תרבינה תגדלנה תהיינה למופת ולדוגמא לכל בנות ישראל, כאשר מאז מקדם, ויהי נעם השם, מציב גבולותינו ומקבץ פזורינו, להצלחת כל פעליכן, בסדרי בנייתה של ארץ חיינו ונצחנו, למען ירבו ימיכן וימי בניכן ובנותיכן עליה, כמפורש בתורה.
בברכת כהן המצווה ומפורשת בדבר השם,
בכל היקר בצפיית ראיית הישועה השלימה,
צבי יהודה הכהן קוק
 
תלמידי ובוגרי ישיבת מרכז הרב המשיכו וממשיכים להנהיג ולהוביל תהליכים מרכזיים ומשמעותיים בחידוש היישוב היהודי בחברון וקרית ארבע גם בתקופות מאוחרות יותר, וגם בתקופה הנוכחית.
בוגרי הישיבות ההולכות באור הראי"ה והרצי"ה,  המשיכו להנהיג ולהוביל תהליכים מרכזיים ומשמעותיים בחידוש היישוב היהודי בחברון וקרית ארבע והאזור גם בתקופות מאוחרות יותר. בוגרי ישיבות מרכז הרב וישיבת  ניר היו כוח מניע ומוביל ברוב הפעילות של גאולת ובניין חברון גם אחרי הקמת קרית ארבע בשנת תשל"א, כולל המאבק על זכויות היהודים לתפילה במערת המכפלה, חשיפת וגאולת בית הכנסת "אברהם אבינו", המאבק על בית הדסה, מעטפת סיוע לנשים החלוצות בבית הדסה, שחרור בית רומנו, ועוד.
הרב משה לוינגר, מייסד הישוב, כיהן כרכז מנהלת קרית ארבע, ובנו מלאכי נבחר לראשות המועצה. הרב אליעזר ולדמן, תלמידו הקרוב של הרצ"י קוק, עמד שנים רבות בראש ישיבת "ניר" בקרית ארבע, ובנו הרב נעם ולדמן ממשיך בדרכו בראשות הישיבה.  הרב מנחם ליבמן פעל רבות לקידום זכויות היהודים במערת המכפלה, ובנו אליהו נבחר לראש המועצה בקרית ארבע. הרב דב ליאור, מבחירי בוגרי מרכז הרב כיהן יחד עם הרב אליעזר ולדמן כראש ישיבת "ניר", והתמנה גם לרבה של קרית ארבע – חברון, תפקיד בו כיהן עד שנת תשע"ה. בני קצובר והרב מנחם פליקס הקימו את ההתיישבות היהודית בשומרון.
הישיבה תרמה את חלקה גם בקרבנות שנפלו בדרך לבניין חברון.  תלמיד ישיבת ניר, יהושע סלומה הי"ד, נרצח בחברון בערב ט"ו בשבט תש"מ; בעקבות ארוע זה התקבלה החלטה עקרונית על יישוב היהודי בחברון.   תלמידי ישיבת "ניר" סייעו ועודדו לנשים בבית הדסה ובאו אליו מידי ליל שבת לקידוש, ושלשה מתוכם – חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן הי"ד, נפלו בפיגוע בשער הבנין באייר תש"מ (בפיגוע בו נפלו גם אלי הזאב, צבי גלאט ומשה מרמלשטיין הי"ד). חבריהם הקימו לזכרם את היישוב "בית חג"י" בהר חברון, הנושא את זכרון שמם. חללים קדושים אלו הביאו להחלטת ממשלת ישראל על אישור מעשי ליהודים לשוב ללב העיר חברון, וגם להקמת מרכז התורה בלב חברון. אחרי הפיגוע יזם תלמיד ישיבת "מרכז הרב" הרב אבינעם הורביץ, יחד עם הרב מנחם ליבמן, את הקמת ישיבת "שבי חברון" בבית הדסה. לאחר מכן עמד בראש ישיבה זו הרב משה בלייכר, מבוגרי ישיבת "מרכז הרב". תלמיד ישיבת שבי חברון  אהרן גרוס הי"ד, נרצח בפיגוע בחברון בתמוז תשמ"ג. כיום, בראשות הרב חננאל אתרוג,  ישיבת "שבי חברון" היא מרכז רוחני - תורני גדול בלב חברון, ולה שלוחות חינוכיות מגוונות ברחבי האזור. הרב אבינעם הורביץ הקים לאחר מכן את הישיבה התיכונית "אור מנחם", מרכז חינוכי גדול ומוביל בקרית ארבע, והוא עומד בראשה. בוגר "מרכז הרב" הרב הלל הורביץ מילא במשך למעלה משני עשורים את תפקיד מנכ"ל "מחדשי היישוב היהודי בחברון" והוביל תהליכים משמעותיים וגדולים של בניין, גידול וביסוס היישוב. בוגר ישיבת "ניר" הוא זאב חבר (זמביש), מזכ"ל תנועת "אמנה" המקימה יישובים בכל רחבי ארץ ישראל. "כולל אור שלמה" בשכונת אדמות ישי במרומי תל חברון נושא סיפור היסטורי מיוחד: נכדו של הראי"ה, הרב שלמה רענן הי"ד (בנם של הרב שלום נתן רענן – קוק והרבנית בתיה מרים, בת הראי"ה) ורעייתו חיה תבדל"א עלו להתיישב באדמות ישי בחברון, במקום שאז היה מבודד, מנותק וההתיישבות בו היתה כרוכה במסירות יוצאת דופן. הרב רענן נרצח עקד"ה בביתו בידי מרצח – מחבל  בערב ראש חודש אלול תשנ"ח; הרבנית חיה נאבקה במחבל וניצלה בנס.  לאחר הרצח, בת הרב צפורה תבדל"א ובעלה הרב ישראל שליסל עלו להתיישב בשכונה זו; הרב שליסל עומד בראש הכולל ללימודי רבנות שהוקם בבית הרב רענן והנושא את השם "אור שלמה".
גאולת ובניין חברון  ממשיכים להתממש גם באמצעות רכישת בתים מערבים ויישובם ביהודים. פעולה זו מתבצעת בעיקר ע"י עמותת "הרחיבי מקום אהלך", שבראשה עומד הרב עוזיהו שרבף, חתנו של הרב משה לוינגר, ופעילים בה בניו ונכדיו של הרב. כיום ב"ה מאוכלסים ארבעה בתים שנרכשו – בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה. שני בתים נוספים - בית החירות ובית התקומה - נרכשו אך אכלוסם הושהה עקב הגבלות והעמדת קשיים  ע"י ממשלת ישראל.
אברכים ורבנים יוצאי הישיבה ובנותיה נושאים חלק מרכזי בהקמת היישובים בהר חברון ובשומרון, מילאו וממלאים תפקידי מפתח בהתיישבות, רבנות, חינוך והוראה ברחבי ברחבי הארץ. רבנים ואברכים מחוגי הישיבה נמנו ונמנים על הרמ"ים ומגידי השיעורים בישיבות בקרית ארבע וחברון, ורבים מבין המחנכים והתושבים בקרית ארבע חברון הם בוגרי ותלמידי הישיבה ובנותיה.
זכינו בדורנו לאורותיהם של הראי"ה והרצ"יה, ורוחם ממשיכה להוביל ולהאיר את דרכה של עיר האבות.
 
אין תגובות