בלוג

הרוח האחר"ת של חברון | נעם ארנון

בימים אלו של דיונים על תכניות מדיניות שונות ואחרות ראוי להעלות הצעה הנובעת מהשקפת העולם המקורית, המאמינה בשייכות ההיסטורית של ארץ ישראל לעם ישראל ובאפשרות ובהכרח ליישמה גם בתקופה זו

16.7.20, 18:17 | אלימלך קרזן | 45 צפיות
בימים אלו של דיונים על תכניות מדיניות שונות ואחרות ראוי להעלות הצעה הנובעת מהשקפת העולם המקורית, המאמינה בשייכות ההיסטורית של ארץ ישראל לעם ישראל ובאפשרות ובהכרח ליישמה גם בתקופה זו.
ההצעה המובאת כאן שואבת השראה מהפסוק המציין את רוחו, גבורתו ונאמנותו של כלב בן יפונה, אשר יחד עם יהושע עמד במבחן הנאמנות לארץ ישראל בשעה של אתגר היסטורי המזכיר מבחינות שונות את האתגר של דורנו. מול טענות המרגלים על "ארץ אוכלת יושביה", מול מצג של "בעיה דמוגרפית" הנובעת מהימצאותם של כנענים, עמלקים, ענקים ואנשי מידות, עמדו יהושע וכלב, והצהירו את הצהרת האמונה והעוז המהדהדת עד היום: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה!". בשכר הנאמנות לארץ ישראל זכה כלב לבשורה הייחודית: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה, וזרעו יורישנה".  כזכור, כלב קיבל לנחלה את חברון, עיר האבות ובירת יהודה, והפך לשופט הראשון של עם ישראל בסדרת מעשי גבורה ומנהיגות ייחודית.
צירוף המילים "רוח אחרת" עשוי להוות גם אות וסימן לממשיכי דרכו של כלב בדורנו, המאמינים כמוהו גם בחיוניותה של ארץ ישראל וגם ביכולתו של עם ישראל למלא בה את מצוותו וייעודו ההיסטורי. 
המילה "אחר"ת" כוללת בראשי תיבות בסיס לשלש המילים שעומדות בבסיס ההצעה ויתוו את דרכנו: אחריות, ריבונות, תושבות.
ולפירוט הדברים: 
אחריות – אנו יודעים ומאמינים כי כשקיבלנו את הציווי "וירשתם אותה וישבתם בה", ומשהובטחה והונחלה ארץ ישראל  לאבותינו ולנו, הוטמעה בנו גם המשימה וגם היכולת לקבל על עצמנו את האחריות הממשית על הארץ. צו התורה וצו ההיסטוריה מגדירים לנו באופן ברור – האחריות על הארץ היא עלינו. איננו רוצים ואיננו יכולים להשתחרר מאחריות זו. באופן מעשי, אחריות פירושה בגרות, נכונות ועמידה במשימה, באמונה ובידיעה מלאה כי אנו מסוגלים לעמוד בה; בדיוק כדברי כלב "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". עם ישראל איננו יכול ואיננו רשאי להעביר את האחריות על ארצו לגורם אחר כלשהו. האחריות על הארץ, על כל חלקיה, היא עלינו. אחריות  - כוללת את כל הממדים, כפי שיפורט להלן, כולל כמובן גם על כל תושביה וכל רבדי חייהם. אחריות כוללת את כל ההיבטים המעשיים, הלאומיים, הפיסיים, האקולוגיים, הביטחוניים, וכל מה שמשתמע מהם; גם הניסיון מוכיח לעיננו, כי אכן רק עם ישראל ניחון ביכולות לנהל את הארץ באופן נכון, ולא להפקירה לסכנות ביטחוניות או להרס הסביבה; רק עם ישראל, כאשר יאמץ תפיסה ערכית נכונה,  יהיה מסוגל ומחוייב גם לשמירת הארץ, נופיה, אתריה ההיסטוריים והארכיאולוגיים, ועוד ועוד; מכלול זה נובע מהנדבך הראשון מתוך השלושה - המונח "אחריות".
בעקבות האחריות מגיעה ה"ריבונות", עליה מתקיים דיון עירני בימים אלו. היוזמה הראשונית החלה בעקבות  מאמציהן של  "נשים בירוק", וכעת המושג עלה לשיח הלאומי ואף הבינלאומי. מה שהיה נראה כשאיפה הזויה ובלתי אפשרית, הולך וכובש את מוקדי החשיבה והעשיה המדינית. אמנם, הדרך למימוש עיקרון ורעיון זה אינה קצרה והיא רוויית קשיים וסיבוכים. אך אנו עוסקים כאן לא במצע מדיני של מפלגה, אלא בהתוויית  דרך ערכית ועקרונית. היעוד "עלה רש!" מכוון למימוש היעד "וירשתם אותה וישבתם בה"; ירושה היא ריבונות, והיא נובעת מהעיקרון הקודם – עיקרון האחריות. אופן המימוש הפוליטי והמדיני של עיקרון זה יותווה ע"י מנהיגים בתחומים אלו. מכל מקום, רק ריבונות יהודית על הארץ כולה היא ביטוי לצו התורה ולמציאות ההיסטורית, הקובעת שאיפה להחלת ריבונות מלאה על הארץ על כל חלקיה. 
האות ת' במערכת הערכים המוצעת תציב את השלב השלישי במשוואה -  "תושבות". זו התוצאה הטבעית של שני העקרונות הקודמים, האחריות והריבונות.  בשטחי ארץ ישראל ישנם אנשים, תושבים, אשר האחריות עליהם – כמו כל שאר תחומי האחריות על הארץ – היא על עם ישראל. לא ניתן  להתעלם מהם או לחיות באשליה דמיונית על פתרון המוני ומיידי שיעלים אותם. כמובן, שאיננו עוסקים כאן בסוגיה הביטחונית ולטיפול באנשי טרור, מחבלים או תומכיהם, סייעניהם ומעודדיהם. הם יטופלו כמובן ע"י מערכת הבטחון. אנו עוסקים כאן בשאלה העקרונית של הימצאות ציבור גדול של אנשים (לא יהודים) בשטחי ארצנו. מה דעתנו בסוגיה זו  - כציבור בעל השקפת עולם ערכית, יהודית וציונית? האם ניתן לאפשר להם לחיות בשלטון זר או בריבונות זרה בתוך ארצנו? אני מציע לענות על כך באופן ברור – הדבר בלתי אפשרי, לא ברמה הערכית – עקרונית ולא ברמה הבטחונית – מעשית. ולכן, ההגדרה הנכונה ביותר לתושבים אלו בעת הזאת היא "תושבות". אין המדובר באזרחות וגם לא בהעברה כפויה, אלא בתושבות, המעיקה לנושאיה זכויות אדם, זכות לחיים שלוים, זכות לבריאות, חינוך, תעסוקה וכו'. (ושוב, כמובן, אין המדובר במחבלים או תומכיהם; כמו כן אין מדובר באלו שימצאו את מקומם בארצות אחרות.) לעניות דעתי, זו ההגדרה המוסרית והערכית ביותר לתושבים הלא-יהודים והלא-אזרחים הנמצאים בארצנו, והיא דומה להגדרה ההלכתית של "גר תושב" (ללא כוונה להכנס כאן לדיון הלכתי, ומכל מקום מדינת ישראל אינה רואה את עצמה כמחוייבת לעיקרון זה). הגדרת ה"תושבות" תעניק לבני אדם (הראויים לכך) זכויות אדם ותנאים אנושיים בארץ ישראל הנתונה לאחריות ולריבונות עם ישראל. היא משלימה את הצלע השלישית ביעדים אותם אנו מציבים בשאיפה לממש באמצעותם את התייחסותנו הערכית לארץ ישראל, נחלת אבותינו, מאז ולתמיד.

 
אין תגובות