אודות


היישוב היהודי בחברון הוקם ע"י מדינת ישראל בתוך שטח העיר חברון (שאינו כולל את קרית ארבע).
היוזמה להקמת היישוב החלה מייד אחרי שחרור חברון במלחמת ששת הימים, כאשר קבוצת פעילים החלה בפעילות למען חידוש הקהילה היהודית העתיקה בחברון שנחרבה ונהרסה אחרי פרעות תרפ"ט (ב-1929) ואחרי הכיבוש הירדני ב- 1948.
לאחר עריכת ליל סדר במלון בחברון ב- 1968 החליטה הממשלה להעמיד לרשות המתיישבים אגף בבית הממשל, וב – 1971 הוקמה קרית ארבע בשטח סמוך מזרחית לחברון.
ב-1975 החלה פעילות באתרים היהודים בתוך העיר – בבית העלמין ובבית הכנסת אברהם אבינו שנחרבו בזמן השלטון הירדני.
ב – 1976 אישרה הממשלה לחשוף את שרידי בית הכנסת אברהם אבינו.
ב- 1979 החלה ההתיישבות בבית הדסה – בית החולים שהוקם ע"י הקהילה היהודית במאה ה- 19.
ב-1980, לאחר פיגוע טרור, התקבלה החלטה רשמית ע"י ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בחברון.
ב – 1981 שוחזר בית הכנסת "אברהם אבינו" והחלה התיישבות יהודית לידו.
ב- 1982 הושב "בית רומנו" לידי יהודים.
ב – 1984 התחדשה התיישבות יהודית בתל חברון (אדמות ישי – תל רומידה).
ב-1989 נחנך הרובע היהודי המחודש – הנקרא כיום "שכונת אברהם אבינו".
ב – 1997 יושם "הסכם חברון", שבעקבותיו הועבר רוב העיר לשליטת הרשות הפלשטנית. בהסכם זה הוכר רשמית היישוב היהודי בחברון בהסכם בינלאומי.
ב- 2014 אושרה התיישבות יהודית ב"בית השלום" שנרכש ע"י יהודים כעשור קודם לכן.
ב-2017 החליטה ממשלת ישראל להכיר ביישוב היהודי בחברון כרשות מקומית. כמות התושבים ביישוב עדיין מצומצמת – כ – 400 אזרחים וכ – 300 בחורי ישיבת "שבי חברון", וזאת כתוצאה ממחסור באישורי בניה ואישורי רכישה.
עם זאת, היישוב היהודי בחברון נושא בשליחות ההיסטורית של חיבור העם היהודי לעיר האבות, ובאחריות לקליטה של מאות אלפי מבקרים המתארחים בחברון מידי שנה.